תאד"מ 19851-03-21

תקציר

ניתוח משפטי זה בוחן את טענות התובע בדבר מעצר בלתי חוקי, הפרת חוק לאחר מעצר ואלימות, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים המבוססים אך ורק על הטקסט שסופק. **I. תביעות שננטשו או נדחו** * **מעצר בלתי חוקי (תקרית ראשונה):** התובע זנח במפורש טענה זו. * **אלימות (מעצר שני):** התובע נחשב כמי שזנח טענה זו בשל היעדר התייחסות ספציפית. בית המשפט גם מצא כי גם אם לא הייתה נזנחת, תביעה זו הייתה נדחית לגופה. הראיות שהוצגו, כולל קטעי וידאו, סתרו את טענת התובע על אלימות משטרתית. באופן ספציפי, הצילומים לא תמכו בטענה שדרכו עליו בכוח, ומיקום הזרוע שנצפה סביב הצוואר לא נחשב לחנק מכיוון שהלחץ היה על העורף. **השני. טענה לאלימות בזמן המעצר הראשון** * **עיקרון משפטי:** נטל ההוכחה מוטל על התובע. * **ניתוח:** התובע טען ששוטר לחץ על אשכיו במהלך המעצר הראשון. עד מטעם הנתבע (השוטר ציון לוי) העיד כי הופעל כוח בעת הכניסה לניידת, וייתכן שהמגע עם איבריו הפרטיים של התובע לא היה מכוון. צילומי מצלמות גוף של המעצר נבדקו. * **החלטה:** בית המשפט מצא כי הסרטונים לא סיפקו ראיות ברורות למעשה האלים לכאורה או לרגע הספציפי שבו התובע צעק מכאב. לאור היעדר ראיות מצד התובע והסתירה הקודמת של גרסתו לאירועים באירוע המעצר השני, בית המשפט העדיף את גרסת הנאשם במאזן ההסתברויות ודחה טענה זו. **השלישי. חוקיות המעצר השני** * **עיקרון משפטי:** חוקיות המעצר נבחנת על סמך העילות שניתנו בעת המעצר והקפדה על חוקי הפרוצדורה. הפניה לסעיפים הרלוונטיים בחוק העונשין ובחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) ("חוק המעצרים"). * **חידוש משפטי/יישום:** בית המשפט הסתמך על ההלכה שנקבעה ב*פסק דין חיון*, אשר קבע כי עבירה לפי סעיף 490(1) לחוק העונשין (חסימה או הפרעה בדרך ציבורית) היא עבירת "חטא", כלומר אינה מצדיקה מעצר. ***ניתוח:** * הנתבע טען כי התובע חסם באופן פעיל את התנועה וניסה למנוע מעצרים נוספים. * התובע טען כי מעצרו נבע מהתנגדותו למעצרו של משתתף נכה. * עדותו של השוטר אלי סבג אינה עולה בקנה אחד עם דו"ח הפעולה שלו, שלא פירט אזהרות קודמות או מקרים מרובים של שיבוש כפי שנטען. * עדותו של השוטר שמואל גם אינה עולה בקנה אחד עם דו"חות המעצר והמעצר של השוטר סבג ושלו. בדו"ח של שמואל צוין "הפרעה לסדר הציבורי" ועבירה של "הפרעה או הפרעה בדרך ציבורית" (סעיף 490(1)), שבית המשפט קבע כי היא עבירה שאינה ניתנת למעצר. * בית המשפט ציין את היעדר ההכרזה על התקהלות בלתי חוקית, דרישה לטענה כזו, וכי דו"ח הפעולה לא ציין התקהלות בלתי חוקית כעילה למעצר. * ראיות הווידאו הראו כי מעצרו של התובע התרחש זמן קצר לאחר שהמשטרה ניסתה לעצור אדם נכה. * **החלטה:** בית המשפט קבע כי גרסת התובע על מעצרו בשל התנגדותו למעצרו של הנכה הייתה אמינה יותר. טענה זו נתמכה בראיות וידאו ובעובדה שבדו"ח המעצר צוינה עבירה שאינה מצדיקה מעצר. לפיכך, מעצרו השני של התובע נחשב לבלתי חוקי. **הרביעי. משך מעצרו של התובע בתחנת המשטרה** * **עיקרון משפטי:** חוק המעצרים קובע כי אנשים שנעצרו ללא צו יובאו בפני קצין ממונה "בהקדם האפשרי". על הקצין הממונה להעריך אם המעצר עומד בתנאים החוקיים, ובכלל זה אם העבירה ניתנת למעצר (סעיף 23(א)(7) לחוק המעצרים). פקודת מט"ר 14.01.34, סעיף 6, מאפשרת עיכוב של עד 3 שעות בהבאת עצור בפני הקצין הממונה, במיוחד בנסיבות של מעצר באירוע רב משתתפים. * **חידוש משפטי/יישום:** בית המשפט אימץ את ההנמקה מפסק דין חיון*, שדחה את טענת ההגנה כי אירועים מרובי משתתפים מצדיקים אי ציות לנהלי המעצר. *פסק דין חיון* הדגיש כי הקפדה נאותה על דרישות פרוצדורליות, לרבות הצגת העצור בפני קצין ממונה, חיונית לצמצום הפגיעה בזכויות. ***ניתוח:** * התובע ביקש שחרור מהמעצר הראשון בשעה 06:00 לערך (מעצר בשעה 22:11) ומהמעצר השני בשעה 05:00 לערך (מעצר בשעה 00:00), מה שמצביע על תקופות מעצר של כ-7 שעות ו-5 שעות, בהתאמה. * בית המשפט מצא את טענת הנתבע להצדקת עיכוב מעבר ל-3 שעות (לפי פקודת מת"ר) לא משכנעת, שכן הפקודה עצמה מכירה באפשרות של עיכובים כאלה בהקשרים ספציפיים. * בית המשפט ציטט את *פסק דין חיון* שהדגיש כי טיפול נאות על ידי קצין אחראי יכול היה לקצר את משך המעצר. * הנימוק של הנאשם לעיכוב ביום השני, הנוגע לכתיבת דו"חות פעולה, סותר את דו"ח הקצין שמואל לפיו לאחר המעצר התפזרו הנאספים וחזרו לשגרה. * **החלטה:** בית המשפט מצא כי העיכובים בהבאת התובע בפני קצין ממונה היו מופרזים ולא מוצדקים דיים, במיוחד לאור הוראות חוק המעצרים והתקדים שנקבע בפסק דין חיון. **V. פיצוי** * **הבסיס לפיצוי:** נפסקו פיצויים בגין המעצר הבלתי חוקי ביום השני ומשך המעצר המוגזם בשני הימים. * **התייחסות לתקדים:** בית המשפט התייחס לפיצוי שנפסק ב*פסק דין חיון* (8,500 ₪ בגין מעצר שלא כדין וכ-7 שעות עיכוב, בתוספת 6,000 ₪ שכר טרחת עורך דין). * **החלטה:** בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך 11,500 ₪ ו-5,000 ₪ הוצאות משפט, המשקפות את המעצר הבלתי חוקי ואת משך המעצר המשולב. זה משקף הערכת נזקים המבוססת על העובדות הספציפיות של המקרה, המבוססת על החלטות שיפוטיות קודמות בנסיבות דומות.