ת"א 5343/00

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין רוכשי הדירות לבין חברת בנייה שמכרה ובנתה את הדירה. הרוכשים טענו כי הוטעו לגבי גודל הסלון בדירה שרכשו, ולכן ביקשו פיצוי כספי מהחברה. עוד טענו כי אולצו לחתום על מסמך עם קבלת מפתחות הדירה, והסכימו שלא לתבוע את החברה מכל סיבה שהיא. החברה, בתביעתה שכנגד, דרשה תשלום עבור שיפורים נוספים שבוצעו בדירה. בית המשפט לא מצא תוקף לטענת הרוכשים בדבר מצג שווא בדבר גודל הדירה, בהתבסס על התשקיף ותוכנית המכירה. התשקיף נמצא כמסמך חיצוני להסכם הרכישה, ובתוכנית המכירה, שהייתה חלק מההסכם, לא הייתה הטעיה. לפיכך, נדחתה התביעה בגין עוגמת נפש הקשורה להחלפת הדירות. באשר לטענת הכפייה, העדיפה השופטת את גרסת החברה, והגיעה למסקנה כי הרוכשים החליפו מרצונם את דירתם המקורית באחרת, והתשלום הנוסף היה סביר. עם זאת, השופט מצא כי הרוכשים שילמו יותר מדי עבור הדירה השנייה והורה לחברה להחזיר להם את הסכום העודף, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. השופט פסק גם על השיהוי במסירת הדירה השנייה, וקבע כי הרוכשים חייבים פיצוי עבור 3 חודשים ו-9 ימים בלבד, שכן החברה כבר סיפקה פיצוי בגין איחור של חמישה חודשים. באשר לתביעה שכנגד, דחה בית המשפט את תביעת החברה לתשלום שיפורים נוספים, ולא מצא כל ראיה לכך שהרוכשים הזמינו או הסכימו להם. יתר על כן, הסכם הוויתור, שנחתם תחת לחץ, הוגדר כמפלה ולכן חסר תוקף. לסיכום, חויבה החברה לשלם לרוכשים סכום פיצוי קטן בגין איחור במסירת הדירה ולפצות אותם בגין תשלום היתר. הרוכשים חויבו לשלם את הוצאות המשפט של החברה ואת שכר טרחת עורך הדין.