תאד"מ 15803-09-20

תקציר

בית המשפט מצא כי הנתבעת, רשות מקומית, אחראית לרשלנות שהובילה לנזק לרכבם של התובעים. טענת התובעים כי הנתבעת כשלה בחובתה לשמור על השטח המוניציפאלי ולהסיר מטרדים נתמכה. באופן ספציפי, בית המשפט מצא כי היה על הנתבע לצפות ולמנוע את התשתיות המסוכנות שגרמו לנזק, במיוחד בהתחשב בכך שעבודות בנייה בוצעו בקרבת מקום. השופטת ציינה את הודאתה של הנתבעת באחריות לבטיחות בתחומה ואת קיומו של צוות שנועד להתמודד עם מפגעים מסוג זה, אך לא הייתה תוכנית בדיקה תקופתית. באשר לטענת הנתבעת כי חנייתם הבלתי חוקית של התובעים תרמה לנזק, הכיר בית המשפט בכך שרכבו של התובע חנה שלא כדין, אך קבע כי לא זו הייתה סיבת הנזק. במקום זאת, הסכנה הלא מטופלת הייתה הגורם העיקרי. לפיכך, נדחתה הטענה בדבר מעילה שלא כדין שאינה מקימה עילת תביעה. השופטת החליטה כי התנהלות התובעת אינה מצדיקה את דחיית תביעתם, במיוחד בהתחשב בכך שלא הייתה חניה חלופית בקרבת מקום עבור התובעת, שיש לה בת נכה. לתובעים נפסק פיצוי של 11,181 ש"ח בגין נזק, בצירוף שכר טרחת עורך דין ושכר טרחת עורך דין. בינתיים נפסקו לתובע 1500 ש"ח עבור דמי ההשתתפות העצמית וההקמה.