ד"נ 3/88

תקציר

בית המשפט העליון דחה עתירה לדיון נוסף בפסק דין קודם בעניין תביעת לשון הרע. העותרים ביקשו לערער על דחיית תביעתם נגד המשיבים בגין פרסום לשון הרע, אשר נדחתה במקור בבית המשפט המחוזי ושוב בבית המשפט העליון. בבואו לפרש את הוראות ההגנה שבחוק איסור לשון הרע, הדגיש בית המשפט העליון את הצורך באיזון בין חופש הביטוי לבין ההגנה על שמו הטוב של הפרט. בית המשפט קבע כי פרסומים קודמים המוגנים על פי חוקים מסוימים אינם נדרשים לעמוד באותם קריטריונים כמו פרסומים מקוריים על מנת שייחשבו הוגנים ונכונים. השופטים דנו גם בקריטריונים להמשך הדיונים והדגישו את שיקול דעתם בעניין זה. הם הבהירו כי יש להגביל דיונים מסוג זה וכי המקרה הנוכחי אינו מציג סתירה לפסקי דין קודמים, ואף אינו כרוך בסוגיות משפטיות משמעותיות המצדיקות דיון נוסף. ההחלטה הדגישה את בהירותם של החוקים הרלוונטיים, למרות שנדרש שיקול דעת שיפוטי בפרשנותם. משכך, נדחתה העתירה, והעותר חויב לשלם למשיבים הוצאות בסך 2,500 ש"ח, בצירוף הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה.