עת"מ 31951-08-11

תקציר

השופט הרב שפירא בחן ביסודיות את ההחלטה לדחות בקשה לרישיון ישיבה לבן זוג זר של אזרח ישראלי. החלטת המשיב התבססה על ראיות מוצקות לכך שהנישואין לא היו אמיתיים, ולפיכך היא נפלה בגדר שיקול הדעת הרחב שהוקנה למשיב. השופט הדגיש כי הליך קבלת ההחלטות היה הוגן ומבוסס על ראיות מספיקות, והמשיב לא נדרש לספק הסברים נוספים מעבר לאמור בהחלטה. נטל ההוכחה הוטל על העותרים, שלא הביאו ראיות משכנעות לקיום קשר זוגי אמיתי. היעדר חשבונות בנק משותפים, חברים משותפים וראיות חיצוניות לקשר ביניהם תמכו במסקנתו של המשיב. בנוסף, סתירות ואי דיוקים בדברי העותרים במהלך הראיון מטילים ספק בטענתם. ככלל, החלטת המשיב הייתה סבירה, מוצדקת ועולה בקנה אחד עם אמות מידה מנהליות, והעתירה לעיכוב שהות בישראל נדחתה. העותרים חויבו לכסות את הוצאות המשיב, בסך 7,000 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית.