ת"א 7334-06-09

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה כספית בסך 3,417,470 ₪ שהגיש תאגיד בנקאי רשום בישראל, המכונה "הבנק", כנגד שלושה נתבעים. הנתבעת 1 הינה חברה פרטית שנקלעה לקשיים כלכליים והוצא נגדה צו פירוק. הנתבעים 2 ו-3 הם בעלי המניות והמנהלים הנשואים של החברה, שהם גם ערבים לחובות החברה כלפי הבנק. הבנק ניהל שלושה חשבונות עבור הנאשמים. בשני החשבונות הראשונים, השייכים לנאשמים 2 ו-3 ביחד ולחברה בהתאמה, היו יתרות חוב בסך 20,100 ש"ח ו-3,189,372 ש"ח, כולל ריבית וחיובים אחרים, נכון לחודש יוני 2009. סכומים אלה אינם שנויים במחלוקת על ידי הנתבעים. לחשבון השלישי, השייך לנאשם 1, הייתה יתרת חוב של 207,988 ₪ נכון לאותה תקופה. הבנק הגיש תביעה לחייב את הנתבעים 2 ו-3 בסכומים אלה על בסיס ערבותם. הנתבעים טענו כי הבנק הרס את החברה במכוון בכך שהחזיר שיקים וביקש צו פירוק. לטענתם, פעולות הבנק הביאו לקריסת החברה ולהפסדים בסך עשרות מיליוני שקלים, אותם יש לקזז כנגד חובם לבנק. עם זאת, השופט פסק לטובת הבנק. הנתבעים לא הביאו ראיות להסכם עם הבנק לכבד את כל השיקים ולהגדיל אוטומטית את מסגרת האשראי. התנהלות הבנק נבחנה ונמצאה סבירה ועולה בקנה אחד עם חובות הנאמנות שלו. הנתבעים לא הצליחו להוכיח כי פעולות הבנק גרמו לקריסת החברה. יתר על כן, פעולות הבנק במהלך המו"מ, כגון סירוב להעמיד אשראי נוסף והגשת בקשה לפירוק, היו מוצדקות בשל מצבה הפיננסי של החברה והחשש מהברחת נכסים. השופטת דחתה גם את טענות הנתבעים לקיזוז, וקבעה כי לא הוכיחו את הפסדיהם וכי הליך הפירוק התנהל כראוי. תביעת הבנק בגין הסכומים המגיעים בחשבונות, כמו גם הערבויות שניתנו על ידי הנתבעים 2 ו-3, התקבלה אפוא במלואה. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם לבנק הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 100,000 ₪.