רע"א 2600/04

תקציר

במקרה דנן, ביקש המבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, שאישר את תוקפה של חוות דעת מומחה פסיכיאטרי וסירב למנות מומחה רפואי נוסף להערכת המבקש, שהגיש תביעה לפיצויים בעקבות תאונת דרכים. המומחה הפסיכיאטרי הגיע למסקנה כי בעיותיו הנפשיות של המבקש לא היו תוצאה ישירה של התאונה, אך ציין הידרדרות זמנית במצבו הנפשי המיוחסת לתאונה, והעריך נכות פסיכיאטרית זמנית של 10% במשך חמש שנים. המבקש ניסה לפסול חוות דעת זו משלושה טעמים: משוא פנים לכאורה בשל יחסיו של המומחה עם המשיבים ובאי כוחם, סתירות לכאורה בין חקירתו הנגדית של המומחה לחוות דעתו הכתובה וסתירות בין חוות דעתו של המומחה לבין אבחנות רפואיות קודמות. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה טענות אלה בקובעו כי לא הוצגו ראיות להטיה או סטייה וכי הבדלים בין חוות דעת המומחה לבין אבחנות רפואיות קודמות אינם מהווים עילה מספקת לפסול את מסקנות המומחה. יתר על כן, בית המשפט הגיע למסקנה כי טענותיו של המבקש נגעו במידה רבה לקביעות עובדתיות, אשר ערכאות ערעור בדרך כלל אינן משנות אלא בנסיבות יוצאות דופן. בבואו לדון בבקשה למתן רשות ערעור, החליט השופט הבודק לדחות את הבקשה מבלי לבקש את התייחסותם של המשיבים, שכן בית המשפט המחוזי פעל כראוי, והמבקש לא המציא מסמכים רפואיים תומכים שיחזקו את טענותיו. משכך, לא נפסקו הוצאות בשל היעדר תגובה מצד המשיבים, והבקשה נדחתה רשמית ביום 30.8.04.