ת"א 2653/07

תקציר

התובעת, ילידת 1986, תבעה פיצויים שנגרמו לה בתאונת דרכים בשנת 2007 בה הייתה נוסעת אופנוע. לא הייתה מחלוקת על אחריות הנתבעים לתאונה; רק סכום הפיצוי היה מדובר. התובעת סבלה מחבלות קשות, לרבות קטיעת רגלה הימנית מתחת לברך. שלושה מומחים רפואיים העריכו את נכותה. האורתופד קבע לה נכות רפואית בשיעור של 70.4%, המומחה לכירורגיה העריך זאת בשיעור של 73.3% והמומחה השיקומי קבע כי יש לה נכות תפקודית של מעל 60%. התובע טען להפסדי הכנסה בעבר ובעתיד. היא טענה כי לפני התאונה היא הייתה בדרך להרוויח שכר גבוה מהממוצע בתכנות מחשבים, הנדסת מכונות או ריקוד מקצועי. בית המשפט קבע כי השתכרותה הפוטנציאלית גבוהה מהשכר הממוצע במשק, אך כושר השתכרותה ימומש רק מגיל 35 ואילך, והעמיד את בסיס שכרה על 10,000 שקל בחודש. בית המשפט פסק לה 344,677 ש"ח בגין הפסדי הכנסות בעבר ו-1,617,378 ש"ח בגין הפסדים עתידיים. בית המשפט בחן את צרכי השיקום של התובע כפי שהותוו על ידי מומחה בית המשפט. המומחית המליצה על טיפול רפואי, ציוד ואביזרים, התאמות בביתה, הסעות וסיוע לאחרים. בית המשפט פסק לה סכומים שונים לצרכים אלה. עבור ציוד ואביזרים פסק בית המשפט לתובעת 513,477 ₪ עבור תותבות ופריטים נלווים, 2,000 ₪ עבור מקלות הליכה במהלך חייה, 25,215 ₪ עבור כיסאות גלגלים ו-15,000 ₪ עבור פעילות ספורטיבית. באשר לביתה, נפסקו לתובעת 10,000 ₪ עבור שינוי דירתה הנוכחית והעתידית. עבור ההסעות, נפסקו לתובע 400,000 ₪ לכיסוי הוצאות נסיעה מוגדלות. בית המשפט לא פסק לה פיצוי בגין טיפולי פיזיותרפיה, שכן אלה כבר היו מכוסים על ידי ביטוח הבריאות הממלכתי. היא גם סירבה לפסוק הוצאות עבור קורס לימודים וסיוע של דיאטנית. בית המשפט חייב את הנתבע לשלם לתובע 978,435 ₪ עבור עזרת הזולת, 125,000 ₪ עבור אובדן זכויות סוציאליות ו-194,999 ₪ עבור נזק לא ממוני. ראשי נזק אלה, יחד עם אחרים, הביאו את סך הפיצויים שלה ל-4,226,181 שקל. מסכום זה נוכו 835,221 ₪ בגין תשלומים שהתקבלו מהנתבעים וקצבאות ביטוח לאומי. יתרת הסכום בסך 3,390,960 ש"ח תשולם על ידי הנתבעים, בצירוף 2,500 ש"ח בגין נזק גינקולוגי מוסכם, כך שסך כל הסכום שישולם יעמוד על 3,393,460 ש"ח. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע את שכר טרחת עורך דינו של התובע, שנקבע על סך 516,145 ₪, ואת אגרת בית המשפט. הנתבע רשאי לשלם סכומים אלה תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. לשני הצדדים זכות ערעור לבית המשפט העליון.