ע"א 2455/20

תקציר

פסק הדין דוחה את שני הערעורים שהוצגו. המערער ביקש לבטל פסק דין קודם שלטענתו הושג במרמה, אך הערעור נדחה בשל הרף הגבוה הנדרש לערעור על פסק דין חלוט. בית המשפט חזר והדגיש את עקרון סופיות ההליכים המשפטיים, המגן על הפרט מפני הטרדה משפטית מתמדת ושומר על יעילות שיפוטית. חריג לכלל זה קיים רק במקרים קיצוניים שבהם הצדק דורש באופן גורף משפט חוזר, במיוחד במקרים של הונאה או ראיות חדשות שהתגלו שיש בהן כדי לשנות באופן דרסטי את התוצאה. עם זאת, ניסיונותיו הרבים של המערער לספק ראיות להונאה לא צלחו למרות ריבוי הזדמנויות וסיוע משפטי. משכך, נדחו טענות המערערת בדבר התנהלות פסולה מינהלית, שכן נמצא כי הרשויות סיפקו סיוע הולם במסגרת כשרותן המשפטית. גם הצעה להוסיף ראיות חדשות במהלך הערעור נדחתה, תוך דבקות בעיקרון לפיו ערעורים אינם מקום לפתוח מחדש מחלוקות עובדתיות אלא אם היעדרן של הראיה היה בלתי נמנע באמת. המערער לא הוכיח צורך כזה, דבר המצביע על התארכות בלתי מוצדקת של התיק. למרות שגם ערעור המשיבים בעניין הוצאות המשפט שנפסקו לא התקבל, קבע בית המשפט כי הסכום המקורי, אף שהיה נמוך, אינו מצדיק התערבות. לפיכך נדחו שני הערעורים, והמערער חויב בהוצאות המשפט של המשיבים בסך 25,000 ₪, בהסכמת כל השופטים.