עע"מ 8256/12

תקציר

בערעור זה עמדה השאלה המרכזית האם ראוי שבית משפט קמא יתערב ויבטל את החלטת ועדת הערר. ועדת הערר אפשרה לוועדה מקומית 60 יום להכין תוכנית מתאר חדשה, ובכך שללה את זכותה המיידית של נאות מזרחי לקבל היתר בנייה לפי התוכנית הקיימת. הוועדה, שלה סמכויות מעין שיפוטיות, פעלה במסגרת סמכותה והחזיקה בסמכות שיקול דעת להשפיע על החלטות הוועדה המקומית. על פי המשפט המנהלי, בתי המשפט בוחנים החלטות כאלה כדי לוודא שהן מתקבלות בתום לב, ללא הפליה ובתחום הסבירות, אך הן אינן מחליפות את שיקול הדעת של גוף התכנון בשיקול דעת משלהם. החוק קובע ככלל כי היתרי בנייה חייבים להתאים לתכניות קיימות, ואף שקיימים חריגים, הם מתרחשים רק במקרים חריגים שבהם התכנית הקיימת המיושנת עלולה לגרום נזק לציבור. החלטת ועדת הערר לעכב את רישיונה של נאות מזרחי נחשבה סבירה בשל מצוקת חניה חמורה ותקן חניה מיושן באזור. הפתרון של הוועדה נועד לאזן בין האינטרס הציבורי לזכויות הקניין של נאות מזרחי על ידי הצעת תוכנית לחניון תת קרקעי. בעוד שבית משפט קמא חלק על כך, שופטי הערעור תמכו בהחלטת הוועדה ומצאו אותה סבירה ובסמכותה בהתחשב בנסיבות החריגות. בכך בוטלה החלטת בית המשפט, שהחזירה את פסק הדין המקורי של ועדת הערר, ונמתחה ביקורת על היעדר צעדים תכנוניים יזומים של הוועדה המקומית. לא נפסקו הוצאות בשל התנהלות הוועדה המקומית.