רע"א 96/19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין קודם שאישר צו תשלום חודשי של 3000 ש"ח במסגרת הליך פשיטת רגל נגד המבקש. המבקשת ביקשה להפחית את התשלומים התקופתיים, בנימוק של שינוי נסיבות וחוסר יכולת לעמוד בתשלומים תוך פרנסת משפחתה. התא המשפחתי כלל את המבקשת, בעלה, ארבעה ילדים בוגרים ונכד. המבקשת טענה כי צרכי התא המשפחתי שלה אינם עולים בקנה אחד עם צו התשלומים שנקבע וכי יש להבחין בין הכנסותיהם והוצאותיהם של הדיירים. עם זאת, בית המשפט קבע כי טענות המבקש אינן מצדיקות הפחתת התשלומים. פסק הדין התבסס על ההבנה כי תפקידו של בית המשפט הוא לאזן בין האינטרסים של פושט הרגל לבין נושיו וכי קביעת סכומי ההחזר היא הכרעה עובדתית שמוטב להותירה לשיקול דעתו של בית המשפט הפרוצדורלי. השופטת, במקרה זה, הסכימה עם הפסיקה הקודמת לפיה אין לממן את כל הוצאות התא המשפחתי על ידי נושיו של המבקש. לא נמצא פגם בפסק הדין הקודם, ולכן הערעור נדחה. החלטה זו התקבלה מבלי לבקש את תגובת המשיבים ומכאן שלא נשאה בעלויות נוספות.