עמ"ש 28910-05-21

תקציר

פסק הדין דן בערעור על פסק דינו של בית משפט קמא בעניין ההכרה באימהות על פני קטינים שנולדו באמצעות פונדקאות בחו"ל. על בית המשפט להחליט האם ניתן להכיר בפסק החוץ והאם ניתן להכריז על המשיבה כאם מבלי לעבור את הליך האימוץ הרגיל. השופט נפתלי שילה מציין כי אמנם זהירות והקפדה על החוק נדרשות במקרים כאלה, אך המציאות הייחודית של מצב זה מחייבת הסתגלות. יש ליישם את הוראות חוק האימוץ, אך לא באופן מילולי, תוך התאמה לעובדות שהחוק לא יכול היה לצפות. במקרה זה, מאחר שלמשיב אין קשר גנטי לקטינות, לא ניתן להכיר במסלול "זיקה לזיקה", ויש לקיים את הליך האימוץ הסטנדרטי. מדובר בהליך דו-שלבי: הכרזה על הקטינים כברי אימוץ ולאחר מכן הוצאת צו אימוץ. עם זאת, בשל הנסיבות הספציפיות, השופט מציע גישה גמישה יותר. השלב הראשון, הכרזה על אימוץ, יכול להסתיים על ידי הכרה באנונימיות של תורם הזרע ובהסכמת האם הפונדקאית לנתק את קשריה המשפטיים עם הקטינים. הסכמה זו ניתנה במסגרת הליך פונדקאות בחו"ל ואין צורך בהסכמה נוספת. פסק החוץ ומסמכים נוספים מהווים הוכחה מספקת לוויתור האם הפונדקאית על זכויותיה. כמו כן, מאחר שלקטינים אין הורים ביולוגיים והמשיב הוא המועמד היחיד לאמצם, ניתן לוותר על הצורך בתסקיר עובד סוציאלי כנדרש בחוק האימוץ. דו"ח זה נחוץ בדרך כלל כדי לבחון את התאמתם של הורים מאמצים פוטנציאליים. השופט שילה מדגיש כי על החוק להיות זהיר במעבר מהמשפט הטבעי לאופיו של החוק. הוא מסכם כי בעוד שיש לשמור על תהליך האימוץ הסטנדרטי, ניתן להתאים אותו למקרים ייחודיים כמו זה. הערעור מתקבל, אפוא, ופסק דינו של בית משפט קמא מתבטל. המשיב יכול ליזום תיק אימוץ ולבקש את הכרזת הקטינים כברי אימוץ. ניתן לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים.