ע"פ 1142/11

תקציר

במקרה דנן דן בית המשפט בשאלה האם יש לסווג את רכאז, עד מדינה, כעד מדינה. לפי סעיף 54א לפקודת הראיות, עד מדינה הוא מי שמעיד מטעם התביעה תמורת טובת הנאה. בית המשפט המחוזי מצא תחילה כי אין ראיות משכנעות המוכיחות כי רקאז הובטחה או ניתנה לו הטבה כזו, דבר שאישר ערכאת הערעור בהיעדר הוכחות משמעותיות. למרות כמה קשיים פרשניים בשאלה האם רכאז צפה יתרון כלשהו מצד התביעה, עדותו נקבעה בסופו של דבר כאמינה ולא רק כבסיס להרשעתו של המערער. בית המשפט בחן את התקשורת ואת הראיות המאששות הקושרות את המערער לעבירה, והגיע למסקנה כי התקשורת האינטנסיבית בין רכאז למערער מהווה תמיכה מספקת לעדותו של רכאז. בית המשפט הוסיף והתייחס להרשעתו של המערער לפי סעיפים שונים בחוק העונשין, תוך הבחנה ספציפית בין עבירות רכישת נשק וסחר בנשק. הפרשנות התמקדה בכוונת המחוקק להעניש באופן מובהק סחר בנשק בחומרה רבה יותר מאשר החזקה או רכישה גרידא, נוכח מסוכנותו הרחבה יותר לשלום הציבור. לפיכך, שונתה הרשעתו של המערער בערעור מעבירה של סחר בנשק לרכישת נשק - אישום מופחת - בהתחשב בכך שמעשיו לא כללו מכירה או העברה של הנשק לאחר. יתר על כן, בית המשפט סקר את עונשיהם של מעורבים אחרים בעבירות דומות, כגון רכאז ומג'דלה, וציין את תפקידם ואת קבלת האשמה, שהשפיעו על עונשם המקל יחסית. לאור שיקולים אלה, החליט בית המשפט להפחית את עונשו של המערער ל-32 חודשי מאסר, תוך הכרה בעברו הפלילי הנקי וזיכוי חלקי מהאישום החמור יותר של סחר בנשק.