ע"ו 1415-04-10

תקציר

קצין התגמולים ערער על החלטת ועדת הערר של בית משפט השלום בחיפה, שהכירה בקשר סיבתי בין סוכרת מסוג 1 של חייל לבין שירותו בצה"ל. הוועדה ביססה את החלטתה על חווית הלחץ הסובייקטיבית של החייל במהלך שירותו ועל חוות דעתו של עד מומחה. עם זאת, הקצין טען כי ההחלטה לא התבססה על פרשנות סבירה של חומר הראיות, וכי הוועדה לא הצליחה לבסס קשר סיבתי אובייקטיבי בין שירותו של החייל לבין מחלתו כנדרש בתקדים. הקצין טען כי בעיות המשמעת והעימותים של החייל עם הממונים עליו נבעו מהפרעת אישיותו שלו ולא היו חריגים או ייחודיים לשירות הצבאי. כמו כן, טען הקצין כי אין ראיות לקשר סיבתי בין לחץ נפשי לסוכרת מסוג 1, וכי החלטת הוועדה סותרת פסיקה קיימת. בית המשפט הסכים וציין כי החלטת הוועדה הייתה מנומקת בצורה גרועה ולא התייחסה לראיות ספציפיות. בית המשפט מצא כי החייל לא חווה אירועים חריגים או חריגים הקשורים לשירותו שיש בהם כדי לבסס קשר סיבתי משפטי. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי הלחץ הסובייקטיבי שחווה החייל אינו עומד במבחן האובייקטיבי לסיבתיות משפטית. בסופו של דבר קיבל בית המשפט את ערעורו של הקצין, הפך את החלטת הוועדה והחזיר את דחיית תביעת החייל לפיצויים על ידי הקצין.