ה"פ 23346-12-10

תקציר

המבקש עובד בחברה המשיבה כנהג מונית משנת 1969 והיה מנהל החשבונות שלה מספר פעמים. הוא גם מחזיק בשתי מניות של החברה. בשנת 2010 ביקשה החברה מהמבקש לחתום על הסכם לפיו הוא קבלן עצמאי ולא שכיר, אך הוא סירב לאחר שקיבל ייעוץ משפטי. זמן קצר לאחר מכן שלחה לו החברה מכתב התראה והמבקש הגיש תביעה נגד החברה בבית הדין לעבודה, בטענה לזכויותיו כשכיר. לאחר מכן זימנה אותו החברה לוועדת משמעת, שהמליצה להחרים את מניותיו של המבקש בחברה בשל עבירות משמעת, לרבות מרמה ומצג שווא. האסיפה הכללית של החברה אימצה את החלטת הוועדה. המבקש הגיש תביעה במקרה הנוכחי, בטענה כי ההחלטות להפקיע את מניותיו נעשו בחוסר תום לב, וכי זכותו להגיש תביעה היא זכות חוקתית שהחברה אינה יכולה לפגוע בה. בתוך כך, המבקש גם שלח מכתב לחברי החברה בו פירט את טענותיו ודחה את הטענות נגדו, שהחברה ראתה בהן לשון הרע. החברה טענה כי החלטותיה משפטיות וכי אל לבתי המשפט להתערב בענייני טריבונלים פנימיים. בית המשפט קבע כי סירובו של המבקש לחתום על ההסכם ותביעתו נגד החברה היו הסיבות להפקעת מניותיו. למרות שהמבקש אכן הפר את התקנון הפנימי של החברה, מעשיו לא היוו עבירות משמעת כהגדרתן בתקנון החברה. לפיכך, לחברה לא הייתה עילה לפתוח נגדו בהליכים משמעתיים, וההחלטות שנבעו מכך היו חסרות תוקף. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי החברה ניסתה לסכל את זכות הגישה של המבקש לערכאות, וכי הסנקציה של הפקעת מניות הייתה בלתי סבירה ופגעה בזכויות היסוד שלו לקניין ולחופש העיסוק. למרות שבית המשפט הכיר בכך שלטריבונלים הפנימיים של החברה סמכויות רחבות, הוא קבע כי מדובר במקרה המחייב התערבות שיפוטית בשל חוסר סמכות הוועדה וענישה בלתי סבירה. בית המשפט ביטל את ההחלטה להפקיע את מניותיו של המבקש והורה לחברה לכסות את הוצאותיו, לרבות 30 אלף שקל שכר טרחת עורך דין.