ע"פ 6020/07

תקציר

ערכאת הערעור דחתה את טענות המערער שערערו על ממצאי בית המשפט המחוזי מטעמים עובדתיים ומהימנים, בנימוק שלא הייתה עילה מהותית להתערב. בית המשפט הדגיש כי בתי המשפט לערעורים בדרך כלל אינם משנים ממצאים כאלה אלא אם הם אינם עולים בקנה אחד עם הראיות. הרשעתו של בית המשפט המחוזי התבססה על משקלן המצטבר של עדויות רבות, לרבות עדויות של ביסמוט, רחל ומלשינים, לצד שקריו של המערער עצמו. למרות ניסיונות ההגנה לערער את מהימנותם של עדים אלה, בית המשפט מצא את העדויות אמינות. הודאתו של המערער בפני מודיעים, שהכילה פרטים שרק הרוצח היה יודע, הייתה מכרעת במיוחד, ועמדה בדרישות הראייתיות להרשעה. עדותה של רחל, אף כי אינה מהימנה בחלקה בשל השימוש בסמים ובעיותיה הנפשיות, נחשבה משמעותית שכן היא סיפקה ראיות עצמאיות המפלילות את המערער. עדותו של ביסמוט, למרות היותה מוטה פוטנציאלית, עלתה בקנה אחד גם עם ראיות מאששות אחרות. בית המשפט דחה את טענת המערער בדבר קשירת קשר בין עדים וחוקרים כחסרת בסיס. יתר על כן, ניסיונותיו של המערער לערער על עיתוי הרצח באמצעות רישומי שיחות נדחו, שכן הראיות הוכיחו כי הרישומים שיקפו את משך השיחה ולא את הזמנים. תימוכין נוספים להכרעת הדין נבעו משקריו של המערער ומהפרכת האליבי, ותרמו למסקנה הכוללת של אשמה. בסופו של דבר, השופטת ארבל, בהסכמת השופטים לוי ומלצר, אישרה את הערכת הראיות היסודית של בית המשפט המחוזי, ואישרה את ההרשעה ואת גזר הדין.