ע"א 3805/23

תקציר

השאלה המרכזית במקרה דנן היא האם הסכמי המכר של יחידות הנופש בפרויקט מלונאי היו הסכמים למראית עין בלבד, לעניין התקופה שבה הותר למערערת להשתמש ביחידות. המערערת טענה כי לצד הסכמי המכר, שאפשרו לה להשתמש ביחידות למשך מספר חודשים בשנה, נעשה חוזה נסתר, ההסדר המיוחד. לטענת המערערת, ההסדר המיוחד הקנה לה זכות למגורי קבע ביחידות ללא כל הגבלה או תשלומים נוספים ועל כן יש לראות בהסכמי המכר חוזי מראית עין. לאחר בחינת חומר הראיות, מצא בית המשפט כי טענת המערערת כי ההסדר המיוחד העניק לה שימוש קבוע ביחידות תקפה. המסמכים והתנהלות הצדדים לאורך השנים הצביעו שניהם על כך שההסדר המיוחד, שאפשר למערערת להשתמש ביחידות ללא הגבלת זמן, היה ההסכם האמיתי ושיקף את כוונות הצדדים. בינתיים, הסכמי המכר, שהגבילו את זכותה של המערערת להשתמש ביחידות וחייבו את העמדתן לרשות בריכת המלון בחלק מהשנה, היו למראית עין בלבד. עוד מצא בית המשפט כי ההסדר המיוחד נועד לעקוף את הוראות היתר הבנייה ואת התחייבויות המשיב לרשויות, ועל כן אינו תקף. מאחר שתביעת המערערת התבססה אך ורק על הטענה כי הסכמי המכר הם הסכמים על פניו, בית המשפט לא הכריע בטענות האחרות שהוצגו, לרבות טענות ההתיישנות וההתיישנות של המשיבים, והסעדים שטענו הצדדים. תחת זאת, בית המשפט המליץ להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי כדי לשמוע את יתר הטענות. השופט נעם סולברג והשופט יחיאל כשר הסכימו עם פסק הדין.