ב"ל 36608-01-20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על החלטת ועדת ערר של ביטוח לאומי. המערער טען כי הוועדה לא שקלה כראוי את כל הראיות הרפואיות ולא ביצעה בדיקה קלינית חדשה, אך השופט לא מצא פגם משפטי בהחלטת הוועדה. השופטת הסכימה עם טענת המשיב כי הוועדה עמדה כראוי בתנאי פסק דין קודם שהורה לה לסכם את ממצאי הבדיקה הקלינית. קביעת הוועדה כי בדיקת ברך ימין של המערער הייתה תקינה הייתה סבירה, ולא נדרשה לספק נימוקים מהותיים נוספים להחלטה זו. הוועדה התייחסה כראוי גם לסוגיית השימוש של המערער בקביים והתנגדות פסיבית לתנועות ברכיים, כפי שהורה פסק הדין הקודם. באשר לשאלת הקשר הסיבתי בין נכותו של המערער לבין פגיעה בעבודה, נמצאה החלטת הוועדה סבירה ומבוססת על חומר הראיות. הוועדה לא נדרשה להתייחס לכל מסמך ומסמך שהגיש המערער, והחלטתה בעניין הקשר הסיבתי נמצאה תואמת את פסק הדין הקודם. לבסוף, דחה השופט את הטענה כי הוועדה לא רשמה את כל דברי המערער, בהנחה שהוועדה פעלה כשורה. מאחר שלא נמצאו טעויות משפטיות בהחלטת הוועדה, הערר נדחה.