ע"מ 38848-01-10

תקציר

פסק הדין דן ביישומו של כלל "מעשה בית המשפט", שמטרתו לסיים את ההתדיינות באותו עניין ולמנוע הכרעות שיפוטיות סותרות. לכלל זה שני היבטים: "השתק לסיבה" ו"חברת השתקה". ההיבט הראשון מתייחס לתביעות שנשמעו והוכרעו על ידי בית משפט מוסמך, האוסר על היזקקות לתביעות זהות בין אותם צדדים. ההיבט השני, "השתק החברה", נועד למנוע מאדם שניתנה לו הזדמנות להציג את טענותיו בבית המשפט לחזור לאותה סוגיה; היא דורשת זהות עובדתית ומשפטית בין החברות המעורבות, זהות בין הצדדים, ממצא עובדתי חיובי לגבי החברה והכרעה המשפיעה על התוצאה הסופית. פסק הדין מדגיש כי הכלל צריך לחול על בעלי עניין ממשי בהתדיינות הראשונה שנמנעו במודע מלהצטרף אליה. במקרה דנן, המערערת לא הייתה צד להתדיינות הקודמת בה היו מעורבים החברה ובעל מניות נוסף, על אף שהיו לה זכויות בחברה. שיהוי פקיד השומה בהוצאת השומות מנע מהמערערת להשתתף בהליך הקודם. החלת כלל ההשתק במקרה זה עלולה לגרום עוול, שכן מערכת היחסים של המערערת עם החברה ובעל המניות לא הובהרה וייתכן שלא הייתה למערערת הזדמנות להשפיע על התנהלות ההליך הקודם. בנוסף, הוגש ערעור על פסק הדין הקודם, כך שהתוצאה אינה ודאית. מסקנת פסק הדין היא כי אין לדחות את הערעור, שכן הנסיבות אינן מצדיקות החלת כלל ההשתק, מה גם שהערעור הנוכחי עוסק בשומות לשנת מס שונה מזו הקודמת.