תפ"ח 18159-04-18

תקציר

המקרה עוסק בתקרית של מעשה סדום אוראלי שלא בהסכמה שהתרחש בחדר הלבשה של חנות בגדים. הקורבן, שעבד במחלקת הנשים של החנות, סייע לתוקף, לקוח, למצוא את המכנסיים שחיפש. התוקף התעקש שהקורבן יעזור לו ישירות למרות חוסר הרצון והפחד של הקורבן. התוקף הוביל את הקורבן לחדר ההלבשה והכריח אותו לבצע בו מין אוראלי. הקורבן פחדה וקפאה במהלך התקיפה. לאחר התקיפה, הקורבן ניגש מיד למשרד החנות במצב המום ודיווח על האירוע. בית המשפט מצא את גרסת הקורבן לאירועים אמינה, עולה בקנה אחד עם הראיות ונתמכת במצבו הנפשי של הקורבן לאחר התקיפה. התנהגותו של הקורבן, ובמיוחד מי הפה המיידיים שלו לאחר התקיפה, הצביעו על חוויה טראומטית. לעומת זאת, בית המשפט לא מצא את גרסת העבריין, שטענה להסכמה, אמינה. עדותו של העבריין לא הייתה עקבית והתפתחה לאורך המשפט כך שתאמה את הראיות. בית המשפט הגיע למסקנה כי התקיימו יסודות מעשה סדום והרשיע את העבריין מעבר לספק סביר. השופט שלמה פרידלנדר, יחד עם שאר השופטים, הסכים עם הניתוח והרשיע את מבצע מעשה סדום כפי שהואשם בכתב האישום.