בר"ע 32230-09-18

תקציר

המבקש ביקש לערער על שני פסקי דין שניתנו על ידי בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, הנוגעים לסדר הצגת הראיות ולמועדים להגשת תצהירים בתביעה שהוגשה נגדו על ידי המשיב, בטענה להטבות עובדים. בית הדין לעבודה הורה למבקש להגיש את תצהירו לפני דיון ההוכחות, החלטה עליה ערער המבקש, בנימוק של אי צדק פרוצדורלי ואי שוויון, במיוחד לאור העובדה שהמשיב לא עמד במועדים קודמים. כן ביקש המבקש לדחות את מועד דיון ההוכחות. בשתי החלטות נפרדות דחה בית הדין לעבודה את בקשות המבקש, וציין כי תצהירי המשיב כבר הוגשו ולמבקש היה די זמן להכין את תגובתו. כמו כן, בית הדין לעבודה הדגיש את חשיבותם של "כרטיסים פתוחים" בסכסוכי עבודה, ומאחר שהמשיבה פירטה את הטענות נגד מר מוניס, יכול היה בא כוחה של המבקשת להיערך בהתאם. בית הדין לעבודה אף העניק למבקש היתר לחקירה משלימה אם יעלה מידע חדש מעדותו של מר מוניס. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטות אלה, אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, מה שהוביל את המבקש לבקש ערעור נוסף. בית הדין דחה את הבקשה, בנימוק של שיקול הדעת של החלטות פרוצדורליות וניסיונו של בית הדין לעבודה לאזן בין האינטרסים של שני הצדדים. בהחלטה הודגש כי מוטב להשאיר את ההכרעות הפרוצדורליות לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בתיק, וכי יעילות היא עיקרון מרכזי בעניינים אלה. מאחר שהמבקש לא הוכיח נזק משמעותי, והחלטת בית הדין לעבודה נראתה סבירה, בקשת הערעור נדחתה. פסק דין זה הבהיר כי אל לצדדים לצפות להתערבות בעניינים פרוצדורליים, המקדמים יעילות במערכת המשפט.