בר"ע 41455-06-15

תקציר

במקרה מורכב של דרגת אי כושר של המבקש, בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קיבל באופן חלקי ערעור על קביעת נכות. בתחילה קבעה הוועדה הרפואית לעררים את דרגת אי הכושר של המבקש בשיעור של 74%, החל מדצמבר 2009, למרות שנקבעה לו נכות רפואית בשיעור של 89%. פסיקה קודמת של בית המשפט חייבה את ועדת הערר לבחון מחדש את עניינו של המבקש עם הרכב חדש, תוך הדגשה כי נקודת המוצא צריכה להיות אובדן כושר השתכרות בשיעור של 75%, על בסיס נכות רפואית, דבר המחייב הצדקה לכל חריגה. במשך שנים התקיימו ערעורים רבים ושומות מחדש. מצבו הרפואי של המבקש כלל ליקויים שונים, שהשפיעו על כושר העבודה. למרות חוות דעת מומחים שקבעו כי המבקש אינו מסוגל כלל לעבוד, הוועדה שמרה על דירוג של 74%. המבקש טען כי הוועדה התעלמה מחוות דעת רפואיות משמעותיות ומגורמים אישיים כמו גיל והיסטוריה תעסוקתית. בסופו של דבר הורה בית הדין האזורי על בחינה מחודשת, תוך הדגשת הצורך בהחלטות מנומקות המשקפות נסיבות אישיות. עם זאת, בית המשפט לא קבע דירוג אי כושר מרבי, והדגיש את תפקידה של הוועדה בקביעות אלה. הבהרות ממקרים קודמים כמו פרשת מוהר"א סייעו להתוות את הגישה הראויה לקביעת אי כושר, תוך הדגשת הדרישה להסברים מנומקים, במיוחד כאשר קיים פער ניכר בין הנכות הרפואית לבין היכולת התפקודית. למרות ערעורו של המבקש להמשיך ולפסוק על בסיס אחוזי הנכות הרפואית הגבוהים, פסק בית המשפט שלא להתערב ואישר את מומחיותה של הוועדה בהערכות מורכבות מעין אלה. ההחלטה הדגישה את חשיבותה של הנמקה מפורטת ושקופה בהערכות אי כושר, אישרה את קבלתו החלקית של בית הדין האזורי ודחתה שינויים נוספים על ידי בית המשפט הבודק.