עת"מ 8991-02-10

תקציר

פסק הדין מקבל את העתירה לביטול החלטת ועדת הערר להורות על מתן היתר להקמת תחנת דלק. הקרקע המדוברת, ממערב לכביש 2, יועדה למגורים על פי התכנית המנדטורית, אך נותרה בלתי מפותחת. העותר טוען כי החלטת ועדת הערר להתיר הקמת תחנת דלק מכוח התכנית המנדטורית אינה תקפה, שכן היא סותרת הן את תכלית התכנית והן את המשמעות המילולית של הוראותיה. עוד הם טוענים כי יש לבטל את ההחלטה משום שהיא אינה עולה בקנה אחד עם חוקי תכנון רלוונטיים אחרים, לרבות תמ"א 18, המחייבת תכנית מפורטת להקמת תחנת דלק. המשיבים, בעלי הקרקע, השקיעו כספים רבים ומסתמכים על החלטות הוועדה המקומית, טוענים כי שינוי עמדתה של הוועדה המקומית יצר ציפיות שיש להתחשב בהן. עוד הם טוענים כי תחנות דלק אחרות באזור הוקמו על פי תוכניות מנדטוריות המייעדות את הקרקע למגורים. עם זאת, פסק הדין קובע כי על ועדות התכנון להתאים את התוכניות למצב הקיים, ולא לנצל תוכניות מיושנות לאישור פרויקטים שאינם תואמים. זאת ועוד, פרשנות התכנית המנדטורית, המייעדת את האזור למגורים, אינה מאפשרת הקמת תחנת דלק, ותמ"א 18 אינה קובעת חריג למקרה זה. למרות שתסכולם של המשיבים מובן, דרך הפעולה הנכונה היא להגיש תכנית מפורטת, ולא להסתמך על תכניות מיושנות. העתירה מתקבלת, החלטת ועדת הערר מבוטלת, והמשיבים נדרשים לשלם את הוצאות העותר.