עת"מ 30764-12-22

תקציר

העותרת הגישה תביעה נגד המשיבים, בטענה כי ההחלטה המנהלית לשלול ממנה את הזכות לרכוש את יחידת הדיור שלה שגויה. עם זאת, בית המשפט מצא כי העותרת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה לערער על ההחלטה המנהלית. הראיות שהוצגו תמכו בחזקת התקינות המנהלית והראו כי יחידת הדיור הייתה בתחילה שתי דירות נפרדות שאוחדו לדירה אחת. טענתה של העותרת כי היחידה הייתה תמיד דירה אחת סותרת את הצהרותיה הקודמות ואת הסכמי השכירות שלה. לפיכך קבע בית המשפט כי החלטת הוועדה הייתה נכונה וכי העותרת אינה זכאית לרכוש את הדירה המאוחדת. באי כוח העותרים לא סיפקו כל בסיס משפטי לפרשנותם את הדין החל. זאת ועוד, מאחר שנכדיה ובתה של העותרת, המתגוררים עמה, לא היו זכאים להתגורר בדירה ולא נכללו תחת הגדרת "אנשים קרובים", הם לא שינו את סיווג הדירה. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את העתירה בקובעו כי אין לה בסיס עובדתי או משפטי. למרות הטענות המיותרות שהציג בא כוח העותר, בחר בית המשפט שלא לפסוק הוצאות, בהתחשב במצבו של העותר ובוויתור של העותר השני.