ע"פ 64710-02-18

תקציר

## ניתוח משפטי: בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר עד לבירור הערעור **מבוא** החלטה זו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט יוסי טופף) דנה בבקשה של הנאשם, אליהו חבושה, לעיכוב ביצוע עונש מאסר שנגזר עליו עד להכרעה בערעור שהגיש הן על הרשעתו והן על חומרת העונש. הנאשם הורשע בבית משפט השלום לתעבורה בגרימת מוות ברשלנות, יחד עם עבירות תעבורה נוספות, בעקבות תאונת דרכים קטלנית שבה נהרג תינוק בן יומו. **הרקע העובדתי והמשפטי** 1. **האישום:** הנאשם הואשם בגרימת מוות ברשלנות, נהיגה בקלות ראש שגרמה לחבלה של ממש, ועבירות נוספות. על פי כתב האישום, ביום 27.02.2016, נהג הנאשם ברכב פרטי בכביש 471, תוך שערפל כבד שרר במקום. הנאשם, לטענת התביעה, לא הבחין בצומת, ברמזור, או באור האדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו. הוא נכנס לצומת ללא האטה ופגע ברכב בו נסעו בני הזוג יונתן ולי שלום הירשברג, שהיו בדרכם לבית החולים ללדת. כתוצאה מהתאונה, נגרמו ללי חבלות קשות (שברים באגן), ליונתן חבלות, ולאישה, שהייתה בשבוע ה-40 להריונה, נגרמו חבלות שגרמו למות התינוקת שנולדה לאחר מכן. נטען כי התאונה נגרמה מרשלנותו של הנאשם, שכללה נהיגה באור אדום, נהיגה במהירות שאינה מתאימה לתנאי הערפל, נהיגה עייפה, וחוסר הבחנה בצומת וברמזורים. 2. **הכרעת הדין של בית משפט השלום:** בית משפט השלום לתעבורה (כב' השופט אהרן האוזרמן) הרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו. בית המשפט קבע כי הנאשם נהג במהירות לא סבירה לתנאי הערפל, נכנס לצומת ללא האטה, וכי דלק אור ירוק ברמזור ברכב הנפגעים ואור אדום ברכבו של הנאשם. בית המשפט דחה את טענות הנאשם לגבי כשל ברמזורים או בלתי נמנעות התאונה. נקבע כי רשלנותו של הנאשם באה לידי ביטוי בכניסתו לצומת למרות הערפל הכבד, אי האטה, חוסר הבחנה בצומת וברמזורים, ואי נקיטת אמצעי זהירות. בית המשפט ביסס את הרשעתו בעבירת גרימת מוות ברשלנות על כך שהנאשם יכול היה, ובוודאי היה צריך, לצפות את האפשרות של התרחשות תאונה, וכי תנאי הערפל אף מטילים עליו חובת זהירות מוגברת. כמו כן, נקבע קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין נהיגתו הרשלנית לבין מות התינוקת. 3. **גזר הדין:** בית משפט השלום גזר על הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל, 15 חודשי מאסר על תנאי, פסילה בפועל מרישיון נהיגה למשך 10 שנים, פיצוי למשפחה בסך 15,000 ₪, וצו פיקוח שירות מבחן למשך 6 חודשים. בית המשפט קבע כי התינוקת, שנולדה חיה, היא "אדם" לכל דבר ועניין, ורמת רשלנותו של הנאשם הוגדרה כרשלנות גבוהה. 4. **הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע:** הנאשם ערער על הרשעתו ועל חומרת העונש, וכן הגיש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בערעור. לטענתו, סיכויי הערעור טובים. המשיבה (פרקליטות מחוז תל אביב) התנגדה לבקשה, טענה כי סיכויי הערעור נמוכים, וכי העונש שהוטל הוא ברף התחתון של המתחם ההולם. המשיבה אף הגישה ערעור משלה על קולת העונש. **ניתוח הבקשה לעיכוב ביצוע** בית המשפט פתח בהבהרה כי הגשת ערעור אינה גוררת אוטומטית עיכוב ביצוע גזר דין. יש להפעיל שיקול דעת, המתחשב באינטרס הציבורי באכיפה מידית, אך גם בזכויות הנאשם. השיקולים המרכזיים כוללים: חומרת העבירות, נסיבות ביצוען, תקופת המאסר, טיב הערעור וסיכוייו, עבר פלילי, התנהגות, נסיבות אישיות, וחלוף הזמן. כאשר תקופת המאסר משמעותית, גדל משקלו של שיקול סיכויי הערעור. **החלטת בית המשפט - דחיית הבקשה** בית המשפט דחה את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע, בנימוקים הבאים: 1. **סיכויי הערעור:** בית המשפט לא התרשם שסיכויי הערעור, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, גבוהים במידה המצדיקה עיכוב ביצוע. * **הכרעת הדין:** נקבע כי הכרעת הדין מבוססת היטב על מהימנות עדים ומוצגים. רוב טיעוני המבקש במסגרת הערעור מתמקדים בשאלות עובדתיות ומשפטיות חדשות, שלא נשמעו בפני בית משפט קמא, בנוגע לשאלת היות התינוקת "אדם" (אם נולדה חיה או מתה). בית המשפט קבע כי טענה "חדשה" זו אינה מבססת סיכויי ערעור טובים, במיוחד לאור העובדה שהמייצג הקודם של המבקש היה מודע לטענה זו ובחר שלא לבסס עליה את ההגנה. לכן, לא הוכח "כשל בייצוג" שהביא לעיוות דין או להרשעת שווא. * **חומר ראיות רפואי:** בית המשפט ציין כי קיים חומר רפואי המלמד כי התינוקת נולדה חיה, ואף חלה שיפור מסוים במצבה בעקבות ההחייאה, דבר המערער את הטענה כי מדובר בלידת וולד מת. * **סרטון התאונה:** הוצג סרטון המתעד את הצומת, הרמזורים, ונהיגתו המהירה של המבקש. בית המשפט סבור שסיכויי הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שקבע בית משפט קמא בנוגע לתנאי הראות, תקינות הרמזורים, ואופן הנהיגה, נמוכים. * **עבירות חמורות נוספות:** גם אם ייקבע שלא קיימת אחריות בעבירת גרימת מוות ברשלנות, חומרת הפגיעות בבני הזוג עצמם (לי ויונתן) מצדיקה הרשעה בעבירות חמורות יותר וענישה הכוללת מאסר בפועל. * **גזר הדין:** בית המשפט לא התרשם שיש סיכוי רב לערעור על חומרת העונש. העונש שהוטל (15 חודשי מאסר בפועל) נחשב קרוב לרף התחתון של מתחם הענישה ההולם, ונימוקיו מבוססים. נסיבותיו האישיות של המבקש נלקחו בחשבון, ואינן קיצוניות במידה המצדיקה עיכוב ביצוע. בנוסף, המדינה ערערה על קולת העונש, מה שמצמצם את הסיכוי שהערכאה לערעורים תתערב דווקא להקלה. 2. **מועד הדיון בערעור:** מועד הדיון בערעור נקבע למועד קרוב (20.06.2018), מה שמצמצם את החשש כי ריצוי העונש יסכל את הדיון או את תוצאתו. 3. **התנהלות המבקש:** בית המשפט מתח ביקורת על אופן הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע, בסמוך למועד תחילת ריצוי העונש, ועל הגשת ערעורים מקבילים לבית המשפט העליון ולבית המשפט המחוזי, ללא גילוי הדדי. **עקרונות משפטיים וחידושים** * **אי-אוטומטיות של עיכוב ביצוע:** ההחלטה מדגישה את העיקרון המשפטי לפיו הגשת ערעור אינה זכות אוטומטית לעיכוב ביצוע. על בית המשפט להפעיל שיקול דעת מאוזן, המשקלל את האינטרס הציבורי באכיפה מידית מול זכויות הנאשם. * **משקל סיכויי הערעור:** כאשר נגזר עונש מאסר משמעותי, סיכויי הערעור הופכים לגורם מרכזי בהכרעה אם לעכב את ביצוע העונש. * **העדר תשתית עובדתית חדשה:** בית המשפט אינו נוטה לקבל טענות עובדתיות חדשות, שלא נטענו או לא נחקרו כראוי בערכאה קמא, כבסיס לעיכוב ביצוע. הנטל להוכיח כשל בייצוג, או קיומם של סיכויים משמעותיים לערעור, מוטל על המבקש. * **מעמד העובר כ"אדם":** ההחלטה מאמצת את קביעת בית משפט קמא כי התינוקת, שנולדה חיה, היא "אדם" לכל דבר ועניין, ובכך מבססת את הרשעתו של הנאשם בעבירת גרימת מוות ברשלנות. זאת, תוך התייחסות לפרשת דני חורי, אך הבחנה בין הנסיבות. * **רשלנות במצבי ערפל:** ההחלטה מאשרת את קביעת בית משפט קמא כי תנאי ערפל כבדים אינם פוטרים מאחריות, אלא אף מחייבים זהירות מוגברת. נהיגה "עיוורת" בצומת, גם בתנאי ראות קשים, מהווה כשל בנהיגה סבירה. * **הבחנה בין "מוות" ל"פגיעה":** ההחלטה מדגישה כי גם אם לא תתקבל טענת גרימת המוות, חומרת הפגיעות הקשות בבני הזוג עצמם מצדיקה הרשעה בעבירות אחרות ועונש מאסר. **מסקנה** בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע עונש המאסר. נקבע כי סיכויי הערעור, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, אינם גבוהים במידה המצדיקה עיכוב ביצוע, במיוחד לאור קביעותיו המבוססות של בית משפט קמא, אי-הצגת תשתית עובדתית חדשה ומוצקה, והמועד הקרוב של הדיון בערעור. ההחלטה מדגימה את הגישה המשפטית המחייבת איזון בין האינטרס הציבורי לאכיפה מיידית לבין זכויות הנאשם, תוך הענקת משקל מכריע לסיכויי הערעור במקרים של עונשי מאסר משמעותיים.