ת"א 50647-01-19

תקציר

הסכסוך בין התובעים לנתבעים נסוב סביב הסכם השקעה בנדל"ן. התובעים טוענים כי הנתבעים הפרו את ההסכם ומבקשים להשיב להם את השקעתם, פיצוי בגין אובדן רווחים ופיצויים בגין עוגמת נפש. הנתבעים טוענים כי חובתם הייתה בשם חברה וכי התובעים קיבלו את המגיע להם. בית המשפט מצא כי הנתבעת התחייבה אישית לתובעים ולא חתמה בשם החברה על ההסכם. הראיות הראו כי הנתבע הציג מצג שווא בהסכם, לפיו הוא הבעלים של הנכס ויש לו זכויות ניהול עליו, מה שלא היה המקרה. בית המשפט קבע כי הנתבע הפר את ההסכם, שכן לא עמד בהבטחתו למכור לתובעים אחוזים מנכסי הנדל"ן. ביטול ההסכם מזכה את התובעים בהחזר מלא של השקעתם, שהסתכם ב-206,000 ₪. בנוסף, נפסק לתובעים פיצוי בגין אובדן רווחים, המחושב כדמי השכירות שהנתבעת התחייבה לשלם להם במשך שלוש שנים, בסך כולל של 52,000 ₪. עם זאת, בית המשפט לא פסק לתובעים פיצוי בגין נזק לא ממוני, שכן לא מדובר בנסיבות חריגות. בהתחשב בכתבי הטענות, בפסק הדין ובהתנהלות הצדדים, הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובעים פיצויים בסך 258,000 ₪, לצד 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-7,500 ₪ הוצאות. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.