עמ"מ 1381/17

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בדחיית ערעור על צו מעצר מנהלי. מעצר מנהלי במקרה זה הוא אמצעי המתיר החוק לצורך מניעת סכנה עתידית לביטחון המדינה או לשלום הציבור ונתפס כמוצא אחרון במקרים חריגים. השופט מדגיש את הצורך בבחינה מדוקדקת ומדוקדקת של צווים מסוג זה, תוך הקפדה על ודאות קרובה לפגיעתם. במקרה דנן, השופט בחן את החומר החסוי שהוצג והגיע למסקנה כי המערער מהווה סכנה ממשית ומיידית לשלום הציבור ולביטחון המדינה. קביעה זו מצדיקה את צו המעצר המינהלי, הנחשב מידתי ביחס לאיום הנשקף ממנו, במיוחד בהתחשב במצב הביטחוני הנוכחי ובחשיפתו לכאורה של המערער להסתה ברשתות החברתיות. השופט בוחן גם את האפשרות של אמצעים חלופיים, אך קובע כי הם לא יקטינו במידה מספקת את הסכנה. כמו כן, השופט מביא בחשבון את תקופת המעצר הנקובה בצו, שהיא שלושה חודשים – קצרה מששת החודשים המרביים המותרים בחוק, ואת הבטחת המשיב כי אין בכוונתו להאריך את הצו אלא אם יתעורר מידע משמעותי חדש. השופטת מדגישה את הצורך של המשיב לעקוב אחר מצבו הנפשי של המערער ולהעניק לו את הטיפול הנדרש. לבסוף, הערעור נדחה, וצו המעצר המנהלי הקיים עומד בעינו.