ת"א 1849/06

תקציר

בקשת המשיבים לבטל את עיקול דירותיהם נדחתה בשל היעדר זכויות בנכסים. המשיב טען בדיון כי הדירות שייכות למעשה לבנם, כאשר המשיב משמש כנאמן בלבד – טענה שסתרה את בקשתם הקודמת. גם אם הדבר היה נכון, היה על המשיב להגיש בקשה אחרת או לנמק מדוע בנם לא הגיש את הבקשה. על מנת שבקשת העיקול תצליח, היה על בית המשפט להשתכנע כי המבקש הציג ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש לנטל המוטל על פסק הדין וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בית המשפט מצא כי הבנק המבקש עמד בדרישות אלה. אין די בטענות המשיב בדבר היעדר ניקיון כפיים מצד הבנק, ובחוסר ידיעתו הנטען של המצהיר בפרטי ההסכמים, כדי לבטל את העיקול. הבנק המציא ראיות בכתב לחוב ולכישלון המשיב לפרוע אותו. בית המשפט התרשם כי הבנק עמד בנטל ההוכחה הנדרש, במיוחד נוכח ניסיונותיו של המשיב להבריח את רכושו ואת מקום מגוריו אל מחוץ לישראל. אשר למאזן הנוחות, המשיב לא הוכיח כל נזק שייגרם כתוצאה מהעיקול. ככלל, בקשת הבנק לעיקול נענתה, והמשיב חויב לכסות את הוצאות הבנק.