המ"ש 4977-02-24

תקציר

בית המשפט דחה בקשה להארכת מועד המשפט בגין עבירת מהירות שתועדה במצלמה. הדו"ח הונפק במקור לחברת השכרת הרכב אך הוסב על שם המבקש. המבקש טען כי לא קיבל את הדו"ח ונודע לו עליו לראשונה באמצעות המרכז לגביית קנסות, וביקש ארכה להצגת הגנתו. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקש שילם את הדו"ח, מה שנחשב כהודאה באשמה. התשלום בוצע בתוך תקופת 90 הימים וללא כל הסבר לעיכוב. בית המשפט גם לא מצא כל הצדקה לטענת המבקש כי ייגרם עיוות דין אם לא יוארך מועד המשפט, שכן תצהירו התומך של הנהג בפועל לכאורה נעדר ספציפיות. יתר על כן, השיהוי המשמעותי בהגשת הבקשה – כ-11 חודשים לאחר תשלום הדו"ח – לא הוסבר. בית המשפט הדגיש את עקרון סופיות הדיון ואת האינטרס הציבורי בעמידה במועדים, ובמקרה זה גברו נסיבותיו האישיות של המבקש על שיקולים אלה. מאחר שהמבקש לא עמד בתנאים למשפט חוזר, נדחתה הבקשה להארכת מעצר ללא שימוע.