עמ"נ 2053-10-10

תקציר

המערערת, שירשה נכס בהרצליה, ערערה על החלטת ועדת הערר לארנונה של עיריית הרצליה, אשר דחתה את התנגדותה לחיוב בארנונה שהוטל עליה לתקופה שבין מרץ 2005 ליולי 2006. המערערת טענה כי הנכס מעולם לא היה בבעלותה או השתמשה בו וכי העירייה מעולם לא ניסתה לגבות את חוב המס מהבעלים בפועל. בית המשפט של הערכאה הראשונה פסק לטובת העירייה. לאחר מכן הגיש המערער ראיות חדשות וערער על ההחלטה. ערכאת הערעור קיבלה את הערעור. בית המשפט קבע כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר אינה צריכה לעמוד, שכן לעירייה היה די מידע על הבעלים בפועל של הנכס, אך היא לא פעלה בסבירות ובתום לב. תחת זאת, היא פתחה בהליכי גבייה מנהליים בלתי סבירים נגד המערער. בית המשפט הורה לעירייה להפסיק את כל הליכי הגבייה נגד המערערת ופסק לה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין הדגיש את חשיבותן של רשויות ציבוריות לפעול בהגינות ובסבירות, במיוחד כאשר מדובר בכספי האזרחים שהרוויחו בעמל רב.