בג"צ 421/86

תקציר

במקרה שנדון בבג"ץ, העתירה נדחתה בעיקר בשל אי-גילוי משמעותי של עובדות ומסמכים מכריעים על ידי העותר. העתירה נעדרה תאריכים ספציפיים, מה שמרמז באופן מטעה על אירועים שהחלו בפועל בשנת 1983, כאשר התאריך הנכון האחרון שהוזכר הוא 19 ביוני 1986. יש לציין כי מסמכים חיוניים, כולל מכתב המכיר באי התאמות בנתוני הרכב לעומת התקנים הישראליים, לא צורפו כמובטח. מחדל זה תוקן רק בסמוך לפני הדיון, חודשים לאחר מתן הצו, באמצעות צילום שסופק על ידי המשיב. מה שסיבך עוד יותר את העניין, הושמטה גם התכתבות בין בא כוח העותרת לבין משרד התחבורה, שהייתה מבהירה את עמדת המשרד שלא פורטה בעתירה. בנוסף, חל עיכוב מהותי בעתירה, שכן העותר, שהיה מודע להגבלות מאז סוף 1983 או תחילת 1984, פנה לבית המשפט רק ביוני 1986. בנסיבות אלה ובדבקות בעיקרון לפיו על העותרים לגלות את כל העובדות הרלוונטיות, מצא בית המשפט כי העותר ובא כוחו לא פעלו בשקיפות ולכן אינם ראויים לסעד. משכך, נדחתה העתירה, בוטל הצו על תנאי, והעותר חויב לשלם למשיבים הוצאות בסך 4,000 ₪, כולל הצמדה וריבית עד לתשלום.