ה"פ 7072/08

תקציר

המשיב, שאול אסרף, הגיש בקשה לאכיפת פסק דין על ניר, המבקש. פסק הדין הראשוני, מיום 10.6.2008, אישר פסק בורר שנתן תוקף להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים. על פי ההסדר, ניר היה אמור לשלם לאסרף סכום כסף מוגדר, הקשור לפרויקט פיתוח נכסים, שכלל העברת שטחי חנויות בפרויקט האמור. פסק הדין לא פירט אילו חנויות יועברו. שנים לאחר מכן פתח אסרף בהליכים משפטיים בבית משפט השלום בפתח תקווה, בטענה כי ניר מחויב למסור חנויות ספציפיות, שמספרן 20 עד 21. עם זאת, בית המשפט דחה את טענתו של אסרף ובמקום זאת פירש את הסכם הפשרה באופן שונה. על פי החלטת בית המשפט, ניר נדרשה להודיע אילו חנויות מהפרויקט היא מעוניינת להעביר לאסרף ובלבד שקיבלה אישור לכל קומת המסחר ממוסד התכנון הרלוונטי. אישור זה היה צריך להינתן לא יאוחר מיום 2 ביוני 2013. לאחר מכן הגיש אסרף בקשה לביזיון בית המשפט, ועמד על כך שפסק הדין משנת 2008 ייאכף ויועברו אליו חנויות 20 עד 21. לטענתו, הצעותיו השונות לניר, בנוגע לקבלת חנויות מסוימות, מהוות הסכמה בין הצדדים. מנגד, ניר טענה כי הסכם הפשרה והחלטת בית המשפט אינם מחייבים אותה להעביר את אותן חנויות ספציפיות וכי גם חנויות אחרות בפרויקט נכללו בפסק הדין. עוד טענה כי היה על אסרף לפנות לבית המשפט בפתח תקווה אם ברצונו לאכוף את החלטתו וכי ההסכם המאוחר לכאורה בין הצדדים אינו יכול להוות בסיס להליכי ביזיון. בית המשפט הסכים עם עמדתו של ניר ודחה את בקשתו של אסרף לביזיון. השופט נימק זאת בכך שבפסק הדין משנת 2008 ובהחלטת בית המשפט בפתח תקווה לא הוזכרו במפורש חנויות 20 עד 21. יתר על כן, כל הסכם מאוחר לכאורה בין הצדדים לא יכול היה לשמש לאכיפת פסק הדין באמצעות הליכי ביזיון, שהם מעין פליליים באופיים. כמו כן חויב אסרף לשלם לניר הוצאות בסך 5,000 שקל.