תו"ב 5029-09-18

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למקרה של בנייה ללא היתר ושימוש בלתי חוקי בקרקע למטרות מסחריות. השופט פותח בהתוויית עקרונות הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, הכוללים התחשבות בחומרת העבירה, בנסיבות ובאשמתו של הנאשם, תוך חתירה לשמירה על מדיניות תכנון ראויה, שמירה על שלטון החוק, הבטחת ביטחונו ומניעת הנאה מפירות העבירה. הערכים המוגנים על ידי חוק התכנון והבנייה הופרו במקרה זה, מה שהוביל לפגיעה משמעותית, וכעת על בית המשפט לקבוע עונש הולם. השופט מציין את ההבחנה בין טווח הענישה ההולם לבין העונש המקובל כפי שהותוו בפסיקה הקודמת, ומדגיש כי האחרון הוא נתון אמפירי ולא השיקול העיקרי. בית המשפט קבע באופן עקבי כי הענישה על עבירות בנייה צריכה לשמש כגורם מרתיע, לשלול כל רווח כלכלי ולהוסיף עונש של ממש. במקרה זה, טווח הקנס המבוקש על ידי התביעה עמד על 250,000 ₪ עד 500,000 ₪, סכום שלדעת השופט אינו מספיק בהתחשב בהיקף הבנייה ובאופייה המסחרי, כמו גם בשל היעדר קבלת אחריות מצד הנאשם. במקום זאת, השופט קובע את טווח הענישה המתאים בין 350 אלף שקל ל-750 אלף שקל, לצד עונשים נוספים כמו מאסר על תנאי, שכר טרחה, התחייבות כספית וצו הריסה ואיסור שימוש. על הנאשם נגזרו ארבעה חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 500,000 ₪ שישולם בתשלומים, כפל שכר טרחה בסך 78,240 ₪, התחייבות כספית בסך 200,000 ₪ וצו להריסת העבודות הבלתי חוקיות ולהפסקת השימוש הבלתי מורשה בקרקע. השופט מציין גם את זכות הערעור בתוך 45 יום.