המ"ש 11127-03-23

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת המבקש להישפט באיחור, מאחר שלא התקיימו התנאים המפורטים בסעיפים 229(ה) ו-230 לחוק. המבקש לא סיפק כל הצדקה לבקשתו המאוחרת, ואף לא הציג נימוקים כלשהם שיש בהם כדי להצדיק את אי עמידתם במועד שנקבע. יתר על כן, בית המשפט מצא כי לא יהיה עיוות דין בדחיית בקשתם. על פי תשובת המשיב, נמסרה למבקש הודעה כדין על תשלום הקנס, כמפורט בסעיף 237(ג) לחוק סדר הדין הפלילי. טענת המבקשים כי לא קיבלו את ההודעה נעדרת שחר, שכן בית המשפט סבור כי "חזקת המסירה" תקפה במקרה זה. חזקה זו גורסת כי הודעה על עבירה או תשלום קנס נחשבת כאילו הוצאה כדין גם ללא אישור מסירה חתום, אם חלפו 15 ימים מיום שנשלחה בדואר רשום. המבקש לא הצליח לסתור חזקה זו, וטיעוניו הכלליים כנגד תוקפו של המשלוח אינם מספיקים. בנוסף, המבקש לא הוכיח כי אי התייצבות תגרום לעיוות דין. משכך, קבע בית המשפט כי אין הצדקה לקבל את הבקשה למשפט מאוחר ועל כן דחה אותה. החלטה זו התקבלה בהעדר שני הצדדים וזכות הערעור כעניין שבדין נותרה בעינה.