עס"ק 38016-04-17

תקציר

פסק הדין בחן ערעור על תחולת הוראות ההסכם הלאומי משנת 2015 על פקידי בנקים במסגרת הסכם הצמדה. בית הדין הגיע למסקנה כי ההסדר המאפשר המרת ימי מחלה שלא נוצלו לימי חופשה אינו חל על הבנק בשל חוקת העבודה הספציפית שלו וההסכמים הקיימים. בניתוח הסכמים שונים, הדגיש בית המשפט כי יש לפרש הסכמים קיבוציים הן באופן סובייקטיבי והן באופן אובייקטיבי, בהתחשב בכוונות הצדדים ובהקשרים התעשייתיים. הודגש כי הוראות הצמדה בהסכמים, הקושרות הטבות לעובדים למגזר אחר, מחייבות גיבוי משפטי מפורש בשל אופיין המגביל במשא ומתן על חירות. בית המשפט סקר את היישום ההיסטורי והמעשי של הסכמי הצמדה, וציין כי הבנק אימץ באופן סלקטיבי תנאים מהסכמי לאומי, בהם לא הייתה קיימת רגולציה בנקאית. השינויים בהסכם הלאומי מ-2015, שחלקם שולבו על ידי הבנק, לא כללו שינויים בפנסיה או המרות לימי מחלה, שכן תחומים אלה כבר הוסדרו באופן עצמאי בבנק, מה שהופך אותם ללא מחייבים במסגרת ההצמדה. החלטה זו מדגישה את המורכבות בפרשנות הסכמים קיבוציים והוראות הצמדה, ותומכת בפרשנות רק כאשר נפגשות הוראות מפורשות והיעדר רגולציה קיימת. הערעור התקבל ללא צו הוצאות, בהתאם לנוהג המקובל בסכסוכים קיבוציים.