עפ"ג 41929-11-12

תקציר

המדינה ערערה על העונש שנגזר על המשיב בגין עבירת הסחיטה באיומים. המשיב, שריצה בעבר עונש מאסר בגין שוד שבוצע במתלונן, דרש מהמתלונן פיצויים שהובילו להעמדתו לדין ולמאסרו. המשיב איים על המתלונן והודיע לו כי אין לו מה להפסיד. בית משפט קמא הטיל על המשיב שישה חודשי מאסר בפועל, אותם ניתן יהיה לרצות באמצעות עבודות שירות, לצד עשרה חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 1,500 ₪ למתלונן. המדינה טענה כי אופי העבירה מצדיק ענישה חמורה יותר, תוך שימת דגש על עבירת השוד בעבר של המשיב ועל הנזק הנפשי שנגרם למתלונן. ההגנה תמכה בפסק דינו של בית משפט קמא, תוך הדגשת הודאת המשיב, קבלת האחריות ונסיבות אישיות חיוביות. עם זאת, בית המשפט לערעורים קיבל את ערעור המדינה, תוך הכרה בחומרתן של עבירות הסחיטה ובהשפעתן על יסודות החברה. בית המשפט ציין כי איומיו של המשיב היו מוחשיים וממשיים, נוכח אלימותו הקודמת כלפי המתלוננת. כן הטיל ספק במידת החרטה של המשיב ובמשמעות נסיבותיו האישיות. בהתחשב בהסדר הטיעון ובחוסר מיצוי הדין של המשיב, החמיר בית המשפט את העונש לשנת מאסר בפועל, תוך שמירה על יתר העונשים שהוטלו על ידי בית משפט קמא.