ע"ב 642/07

תקציר

התובעת, עובדת שעתית, תבעה את מעסיקה בגין פיטורים שלא כדין ותביעות שכר שונות במהלך העסקתה ועם סיומה. היא טענה כי פוטרה שלא כדין בסמוך ללידתה, בניגוד לחוק עבודת נשים, חוק שוויון הזדמנויות וחוק שעת חירום, וביקשה פיצויים בגין אובדן הכנסה, עוגמת נפש, הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים. בית המשפט קבע כי הנתבעים לא פיטרו את התובעת שלא כדין, אלא היא בחרה להפסיק את עבודתה עקב מכירת הסניף בו עבדה ולידתה הצפויה. השופטת מצאה כי התובעת הגיעה להסכם עם הנתבעת להפסיק לעבוד ולקבל פיצויי פיטורים. לפיכך, מכתב הפיטורים הוצא בהסכמה. עוד ציינה השופטת כי הנתבעים ניסו לסייע לתובע למצוא תפקיד אחר בחברה או בחברה הרוכשת, אך התובע לא היה מעוניין. אשר לתביעות השכר, קיבלה השופטת באופן חלקי את טענות התובע. לתובע נפסקו 1,943 ₪ עבור דמי מחלה, 119 ₪ עבור הפרשי שכר ביולי 2006, 466 ₪ עבור החזר הוצאות נסיעה, 1,178 ₪ עבור דמי הבראה, 1,759 ₪ עבור פדיון חופשות, 1,606 ₪ עבור דמי חגים ו-1,562 ₪ עבור עבודה בשעות נוספות. השופט הפחית את פיצוי הלנה ל-6,000 שקל לכל התקופה. הנתבעים חויבו לשלם לתובע את הסכומים הנקובים, לרבות הפרשי ריבית והצמדה, בתוך המועדים שנקבעו. כל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו, והייתה לו הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום.