ת"א 35195-03-14

תקציר

התובעת, שבבעלותה צי רכבים מסחריים, ביטחה את אחת המשאיות שלה בחברת הפניקס. הפוליסה החריגה מקרים בהם נגנבה המשאית על ידי עובד המבוטח או בשיתוף פעולה עמו, ומקרים בהם לא נעשה שימוש באמצעי מיגון המפורטים בפוליסה. המשאית נגנבה והתובע תבע תגמולי ביטוח מחברת הפניקס. החברה סירבה בנימוק שהמשאית ככל הנראה נגנבה על ידי עובד של התובעת, ולכן נופלת תחת החריג הראשון. התובע תבע את החברה, בטענה כי החריגים בפוליסה לא הודגשו, ולכן החברה אינה יכולה להפעיל אותם, וכן תבע את סוכנות הביטוח באמצעותה הושגה הפוליסה, ואת חברת איתוראן ששירותיה שימשו לאיתור המשאית במקרה של גניבה. הנתבעים טענו כי המשאית אכן נגנבה על ידי עובד של התובעת, תוך שימוש במפתחות ובקוד הסודי של המשאית, וכי החריגים הודגשו כראוי בפוליסה. בית המשפט הסכים עם הנתבעים בשני המקרים: הראיות הראו כי המשאית נגנבה ככל הנראה על ידי עובד, ומסמכי הפוליסה הראו כי החריגים הודגשו כראוי. זאת ועוד, הנתבעים הראו כי בכל פוליסות הביטוח לרכב מסחרי בישראל קיים חריג דומה, דבר המצביע על כך שהתובע לא יכול היה לקבל פוליסה אחרת. גם טענותיה של התובעת נגד סוכנות הביטוח ואיתוראן נדחו, שכן התובעת לא הביאה כל ראיה שתתמוך בטענותיה כלפיהם. לפיכך, התביעה נדחתה במלואה, והתובע חויב לשלם 45,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט לכל אחד משלושת הנתבעים.