ת"א 5110-09-19

תקציר

הכרעת הדין מוצאת את הנתבעים, בית חולים וצוותו הרפואי, רשלניים בטיפול בחולה המנוח. החולה, שסבל ממחלות שונות בהן יתר לחץ דם, סוכרת ואי ספיקת כליות כרונית, הובא לחדר המיון של בית החולים לאחר שסבל מקשיי נשימה. הצוות לא סיפק טיפול הולם, לא עקב אחר מצבו ולא אבחן את מצב החירום הלבבי שלו, שהביא לאובדן הכרתו ולמותו בסופו של דבר חודשיים לאחר מכן. בית המשפט קבע כי המטופל חווה כאב וסבל במהלך אשפוזו וכי ניתן היה לשפר את מצבו אילו בית החולים היה מעניק טיפול מקובל. המחלוקת המרכזית בין הצדדים נגעה למשך תוחלת החיים של המנוח, כאשר התובעים ביקשו פיצוי גבוה יותר עבור תוחלת החיים הצפויה הארוכה יותר. בית המשפט ייחס למנוח תוחלת חיים של עשר שנים, לו קיבל טיפול הולם, על סמך חוות דעת מומחים ונתונים סטטיסטיים. סך הפיצויים שנפסקו לתובעים, שכללו את עיזבון המנוח ואלמנתו, עמד על 813,895 ₪, וכלל הפסדי שכר בעבר ובעתיד, הוצאות קבורה, עזרה מאחרים, אובדן שירותי הבעל, כאב וסבל וקיצור תוחלת החיים. סכום זה הופחת ב-132,760 ש"ח לחישוב הניכויים, והתוצאה היא פיצוי סופי של 681,135 שקל. בנוסף, חויבו הנתבעים לפצות את התובעים בגין שכר טרחת עורך דין והוצאות. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים והם שומרים לעצמם את זכות הערעור.