עת"מ 66734-09-24

תקציר

השופט דחה את העתירה שהגישה העותרת, שביקשה לערער על ביטול היתר בנייה. ההיתר בוטל על ידי ועדת הערר לאחר שמצאה כי ההיתר אינו תואם את התכנון. ראשית, השופטת הסכימה עם קביעת ועדת הערר כי יש לה סמכות לדון בעררים על החלטות הוועדה המקומית בעניין היתרי בנייה, לרבות כאלה שכבר הוצאו, אם קיימת טענה לחריגה מהתכנון. השופטת הדגישה כי מרגע שוועדת הערר מוצאת חריגה כזו, היא יכולה לבחון את כל פרטי ההיתר ולהחליף את שיקול דעתה של הוועדה המקומית בשיקול דעתה המקצועי. שנית, השופטת קבעה כי לוועדת הערר יש סמכות לבחון מי ביצע תוספות לבקשה להיתר במסגרת המנדט שלה, אם כי היא אינה יכולה לקבוע את היסוד הנפשי העומד מאחורי שינויים אלה. במקרה זה, בצדק קבעה ועדת הערר כי ההיתר שניתן לעותר אינו תואם את הבקשה, ודי בכך כדי לבטלו, בין אם התוספת נעשתה ביודעין ובין אם ברשלנות. השופט בחן בהרחבה את הראיות והגיע למסקנה כי החלטת ועדת הערר התבססה על עובדות מספיקות, לרבות אי הגשת הבקשה להיתר עם החצרות התלויות, והבקשה שנשלחה למתנגדים שלא כללה חצרות אלה. השופטת דחתה גם את טענות העותר באשר לפרשנות התכניות והתקנות הרלוונטיות, וקבעה כי הניתוח המקצועי של ועדת הערר היה נכון ומבוסס. השופט הדגיש כי הבנייה המסיבית של החצרות התלויות אינה עולה בקנה אחד עם מסמכי התכנון. לבסוף, הכריע השופט בסוגיית ההוצאות, והורה לעותר לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות משמעותיות, נוכח הדחייה המוחלטת של העתירה והמשאבים הנדרשים לניהול התיק.