עמ"ש 49923-10-22

תקציר

ערכאת הערעור סירבה לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא במקרה של צוואה. המערערת, שהייתה הנהנית העיקרית בצוואה, טענה כי המנוחה הייתה כשירה נפשית וכי היא לא השפיעה עליו שלא לצורך. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את ממצאיו של בית משפט קמא לפיהם אמינותה של המערערת הייתה נמוכה וכי היא אכן השתתפה בעריכת הצוואה והשפיעה באופן בלתי הוגן על המנוח. ההחלטה התבססה על מספר ראיות משכנעות, ובהן התקשורת הענפה של המערערת עם הנוטריון, תלותה של המנוחה בה והנסיבות המחשידות סביב עריכת הצוואה. עוד ציין בית המשפט כי המערערת גרמה נזק ראייתי משמעותי בכך שלא העמידה לבדיקה את הטלפון הנייד של המנוח, שלטענתה נשלח לאוקראינה לאחר מותו. חרף כמה אינדיקציות לכשירותו של המנוח, הסכים בית המשפט עם מסקנתו של בית משפט קמא כי הצליחו המשיבים להוכיח את טענתם כי יש לבטל את הצוואה בשל מעורבותו והשפעתו הבלתי הוגנת של המערער. לפיכך דחתה ערכאת הערעור את הערעור, הורתה למערערת לשלם 20,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין, ואישרה את פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.