רע"א 3545/11

תקציר

המשיב נפצע בתאונת דרכים והוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כבעל נכות קבועה בשיעור של 100%. בעקבות קביעה זו הגיש המשיב תביעה לבית המשפט המחוזי ובמקביל ביקש למנות ארבעה מומחים רפואיים ביחס להידרדרותו הצפויה בעתיד. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בעניין שניים מהמומחים, והמערער ערער על החלטה זו. המערער טען כי היה על המשיב לפעול על פי הנוהל הקבוע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ואין לו אלא לסתור את קביעת הנכות באמצעות הבקשה המפורטת להבאת ראיות נוספות. המשיב, לעומת זאת, הפנה לפסיקה קודמת בפרשת טטרו, שקבעה כי נפגע יכול למנות מומחה רפואי משלו כל עוד נכותו טרם נקבעה בחוק. עוד טען המשיב כי קיימות ראיות להידרדרות עתידית אפשרית במצבו המצדיקות את מינוי המומחים. בית המשפט דחה את בקשת המערער. בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, וקבע כי המשיב אינו נדרש להסתמך אך ורק על קביעת הנכות של המוסד לביטוח לאומי ואכן יכול לבקש מומחים רפואיים נוספים בתחומים שלא נבדקו על ידי המכון. לא נמצאה כל אינדיקציה לכך שהמשיבה פעלה בחוסר תום לב, ועל כן ראוי היה למנות מומחה לכירורגיית כלי דם. עם זאת, הצדדים הסכימו כי אין צורך במומחה אורתופדי נוסף, בהתחשב באופייה הנוכחי של חוות הדעת של הוועדה. בית המשפט הדגיש כי אין תפקידו להתערב בממצאים העובדתיים של בית המשפט המחוזי, אשר הגיע למסקנה כי אכן יש בסיס להניח הרעה פוטנציאלית. השערת המערער כי ממצא זה התבסס על ראיות שהוצאו מהתיק הייתה ספקולטיבית. משכך, דחה בית המשפט את הערעור והורה למערערת לכסות את הוצאות המשיב בסך 10,000 ₪.