עת"א 50404-02-16

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את טיעוני כל הצדדים והחליט לקבל את העתירה. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופטת גילת שלו, פותחת בפירוט החוקים הרלוונטיים ותקדימי העבר המגבילים את שיקול דעתה של ועדת השחרורים. על פי חוקים אלה, על הוועדה לבטל שחרור על תנאי אם אסיר על תנאי מבצע פשע במהלך תקופת השחרור וגוזר עליו מאסר בפועל. במקרים נדירים, הוועדה רשאית להורות לאסיר לרצות עונש מופחת. שלו טוען כי בהחלטת ועדת השחרורים נפלו מספר טעויות. ראשית, היא ציינה באופן שגוי את העבירה שבגינה הורשע העותר. בנוסף, היא התעלמה מכך שהפשע החדש היה דומה לזה שבגינו נכלא במקור, מה שמצביע על היעדר שיקום. הוועדה גם השתמשה באופן שגוי באורך תקופת השחרור כנימוק לביטול מחצית התקופה, שכן אורכה כבר הוחלט עליה בעבר. הפרות אחרות של תנאי שחרורו, כגון עבודה ללא אישור בעבודה אסורה, הפרת תנאי מעצר בית וביצוע פשע חדש זמן קצר לפני דיון המשך, זכו גם הן להתעלמות. שלו מסיק כי התרחשה הפרה שיטתית של תנאי השחרור והחלטת ועדת השחרורים אינה סבירה ודינה להתבטל. השופט יואל עדן, בדעת מיעוט, חולק וטוען כי החלטת ועדת השחרורים צריכה לעמוד. עדן מדגיש כי תפקידו של בית המשפט הוא לבחון באופן ביקורתי את ההחלטה על פגמים משפטיים, ולא להחליף את שיקול דעתו שלו בזה של הדירקטוריון. לטענת עדן, אי הדיוק היחיד בהחלטת הדירקטוריון הוא הצהרתו על פשעו של העותר, שלדעת עדן אינה עילה מספקת להתערבות. הדירקטוריון שקל נתונים רלוונטיים והפעיל את שיקול דעתו כראוי. פסק דינו של בית המשפט תואם את דעתו של השופט שלו וקובע כי יש לקבל את העתירה, ובכך לבטל את החלטת ועדת השחרורים ולהטיל את מלוא תקופת רישיונו של המשיב.