ע"פ 3156/11

תקציר

הערעור נדחה, תוך שהוא מאשר את חומרת העונש שנגזר על המערער בגין עבירותיו של נשק מוסתר ותחמושת ברכבו. בא כוח המשיב טען לדחייה, תוך הדגשת מעשיו הקיצוניים של המערער והצורך בענישה מחמירה בשל הסיכונים הנשקפים מעבירות אלה. הסנגור הצביע על כך שזימונו המאוחר של המערער למשטרה, שנעשה שלוש דקות לאחר שנעצר במחסום, מצביע על ניסיון לפברק אליבי ולא על כוונה אמיתית למסור את הנשק. ערכאת הערעור, שהכירה בכך שהתערבותה בגזר הדין מוצדקת רק במקרים חריגים, הסכימה עם פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר, וציינה כי העונש עולה בקנה אחד עם תקדימים משפטיים בעבירות דומות. בית המשפט הכיר בגורמים מקלים כמו הודאתו של המערער, חרטה והיעדר עבר פלילי רלוונטי קודם, אך מצא כי אין בהם די כדי להצדיק הקלה בעונש. ספקות בדבר כוונותיו הנטענות של המערער ואופייה המוסתר של התחמושת תמכו אף הם בהחלטה זו. ככלל, בית המשפט קבע כי בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין שלום הציבור לבין הנסיבות הפרטניות, והוביל לאישור העונש.