דב"ע נג/128 - 9

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לסודות מקצועיים ומסחריים שנרכשו על ידי עובדים במהלך עבודתם בחברה וניצולם לכאורה של סודות אלה לטובת מפעל מתחרה. בית הדין האזורי לעבודה העניק סעד זמני, האוסר על העובדים לעבוד או לספק שירותים למפעל מתחרה ולהעסיק עובדים במפעלי החברה המבקשת עד סוף שנת 1993 או עד להודעה חדשה בהליך העיקרי. העובדים ערערו על החלטת בית הדין לעבודה וטענו כי בית הדין נעדר סמכות וכי הטענה מופרכת. עם זאת, בקשת רשות הערעור נדחתה. בית הדין קבע כי לבית הדין לעבודה אכן נתונה הסמכות לדון בתביעות מסוג זה, מה גם שהסעד הוא זמני. הודגש כי המונח "סוד מקצועי" הוגדר כראוי על ידי בית הדין האזורי, והחלטתו בדבר "מאזן הנוחות" הייתה סבירה. ערכאת הערעור הכירה בנסיבות הנדירות שבהן תתערב בהחלטות הנוגעות לסעד זמני וסברה כי מקרה זה אינו ראוי להתערבות. כמו כן, בית המשפט הורה למבקשים לשלם לאוצר המדינה 1,000 ש"ח ביחד ומספר חבויות בגין הוצאות הבקשה. פסק הדין דן בהרחבה בעקרונות המשפטיים הנוגעים לסודות מקצועיים, בטיבם כזכויות קנייניות ובסמכותו של בית הדין לעבודה בעניינים אלה, ובסופו של דבר מגיע למסקנה כי החלטת בית הדין לעבודה צריכה לעמוד בעינה.