ת"ק 6826-02-20

תקציר

התובע, עו"ד כפיר ממן, תבע את הנתבע, עו"ד רוזנברג, בטענה כי האחרון חייב לו 20,910 ש"ח שכר טרחה לאחר שהחזיר לו 7,090 שקל במהלך המשפט. ממן ורוזנברג הציגו שתי גרסאות שונות לאירועים בנוגע להסכם שכר הטרחה. לטענת רוזנברג, ב-18 בינואר 2018 חתם ממן על הסכם שכר טרחה, לפיו רוזנברג היה אמור לקבל שכר טרחה בסך 26,910 שקל. ממן, לעומת זאת, טען כי שילם לרוזנברג 1,000 שקל מראש והיה אמור לשלם 5,000 שקל נוספים. לטענת ממן, רוסנברג החזיק את כספו שלא כדין. השופט פסק לטובת רוזנברג והסביר כי נטל ההוכחה מוטל על התובע. למרות ששני הצדדים הציגו חוות דעת מומחים לגבי אמיתות חתימתו של ממן על הסכם שכר הטרחה, השופט העדיף את העד המומחה מטעם רוזנברג, שעדותו הייתה משכנעת ואמינה יותר מבחינה מקצועית. יתר על כן, גרסתו של רוזנברג לאירועים נתמכה בראיות נוספות, בהן ייפוי כוח חתום על ידי ממן, בקשה לביטול הגבלת רישיון הנהיגה של ממן ותכתובת דוא"ל עם בנק מזרחי. השופט ציין כי הימנעותו של ממן מזימון עדי מפתח שהיו יכולים לתמוך בגרסתו לאירועים פעלה לרעתו. בסופו של דבר הגיע השופט למסקנה כי ממן לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו וכי טענתו אינה סבירה במעט מגרסתו של רוסנברג. לפיכך נדחתה התביעה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו. החלטת השופט התבססה על העיקרון לפיו בהליך אזרחי על התובע מוטל הנטל להוכיח את טענותיו במאזן ההסתברויות.