סע"ש 49599-05-23

תקציר

פסק הדין בתיק זה נוגע לתביעה שהגיש עובד תובע נגד שני נתבעים - חברה ובעל המניות היחיד שלה והמנכ"ל שלה - בדרישה לפיצוי בגין שכר שלא שולם, ימי חופשה וזכויות סוציאליות נוספות. הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה בשל אי הפקדת ערבות להבטחת הוצאותיהם על ידי התובע אם התביעה תידחה, כמתחייב מתקנת 116א לתובעים המתגוררים מחוץ לישראל או למדינות המחויבות באמנת האג. עם זאת, השופט קבע כי התובע הביא ראיות ראשוניות מספיקות להוכחת טענתו, במיוחד כנגד הנתבעת 1, למרות חילוקי דעות לגבי נסיבות סיום העסקתו. השופטת התייחסה גם למהות הזכויות הנתבעות, למעמדה של התובעת כמפרנסת שכר מינימום ולעובדה שהנתבעת 1 הייתה חדלת פירעון אך לא פורקה, ובחרה במקום זאת לבחון את ההוצאות הכרוכות בהגשת בקשה זו בתום ההליך. כמו כן, השופטת נימקה את הפטור מהפקדת ערבות, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה. אלה כללו הצגת ראיות חלקית על ידי התובע, הפרת זכויותיו הסוציאליות קוגניטיביות על ידי הנתבע 1, וחוסר יכולתו של המבקש לפרק את נתבע 1 למרות סגירת החברה. השופט הדגיש כי החלטה זו היא תיאורטית, תלויה ועומדת בהליך הוכחות, ואינה פוגעת בתוצאה הסופית. בסופו של דבר נדחתה בקשת הדחייה, ונקבע כי שאלת ההוצאות תטופל לאחר ההליך העיקרי. עוד נקבע בפסק הדין כי השיקולים והקריטריונים המפורטים בתקנה 116א קשורים זה בזה ויש לשקללם יחד, תוך התחשבות בזכות הגישה של התובע לצדק. בנוסף, השופטת ציינה כי ניתן להסיר את מסך ההתאגדות במקרה זה, בהתחשב במעמדם המיוחד של העובדים ובראיות לשימוש לרעה אפשרי בטופס התאגיד, אם כי מדובר בקביעה שתתקבל לגופו של עניין בשלב מאוחר יותר.