ע"פ 409/71

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על גזר דין שהטיל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשנת 1971. המשיב הורשע בפריצה וגניבה ונגזרו עליו עשרה חודשי מאסר על תנאי וקנס. בית המשפט המחוזי התחשב גם בעבירה נוספת של החזקת סמים מסוכנים, שהמשיב טרם נגזר דינו לגביה בעת קביעת העונש. על כך ערערה התביעה. בית המשפט העליון קבע כי שגה בית המשפט המחוזי בדין בכך שראה את עבירת החזקת הסמים המסוכנים כאילו הייתה הרשעה שנקבעה על ידם. הוא הורשע גם במשפט נפרד ולכן לא יכול היה לשמש עילה לגזר הדין באישום הנוכחי. יתר על כן, שופט בית המשפט המחוזי טעה ביישום החוק כאשר שקל את האפשרות להאריך את תקופת המבחן במקום להפעיל מאסר על תנאי קודם של חודש. על פי הדין הרלוונטי, לשופט לא היה שיקול דעת בעניין זה, שכן המשיב הורשע בשתי עבירות נוספות. לכן, היה צורך להפעיל את המאסר על תנאי הקודם. עם זאת, עונש המאסר על תנאי של עשרה חודשים שהטיל שופט בית המשפט המחוזי בגין העבירה הנוכחית של פריצה וגניבה היה חוקי, אם כי היה עליו לקבוע כי לפחות חלק ממנו ירצה כמאסר בפועל. בעקבות זאת תיקן בית המשפט העליון את גזר הדין כך שישקף ממצאים אלה. עונש המאסר של עשרה חודשים יעמוד מעתה על חודש מאסר בפועל ותשעה חודשי מאסר על תנאי, שירוצו ברצף עם חודש מאסר על תנאי מההרשעה הקודמת. עבירת החזקת סמים מסוכנים לא נלקחה בחשבון בגזר דין זה. פסק דין זה מספק הצצה לפרשנות הוראות המשפט הפלילי בישראל הנוגעות לגזרי הדין וליחסי הגומלין בין בתי משפט ועבירות שונות.