ת"א 43163-07-14

תקציר

מדובר בתביעה אזרחית הנוגעת לחלקת אדמה בכפר מוקבלא. התובעים, עות'מאן וסלאמה זיאדאת, יחד עם אחיהם המנוח עלי אחמד זיאדאת, תבעו את עזבונו של המנוח מוחמד עבד א-לטיף סלים (נתבע 1), המיוצג על ידי יורשיו החוקיים (נתבעים 2 ו-13), על מנת לאכוף הסכם מכר מיום 5.9.99 לרכישת 1,500 מ"ר מזכויותיו של מוחמד בחלקת אדמה. הנתבעים טענו כי הסכם המכר אינו תקף, וביקשו לדחות את התביעה בנימוקים מקדמיים של התיישנות ושיהוי מהותי. עוד טענו כי לגופו של עניין לטובת התובעים, שכן מוחמד המנוח כבר העביר את הקרקע המדוברת במתנה לאשתו. השופט פסק לטובת התובעים. הם מצאו כי התביעה אינה חוסה תחת חוק ההתיישנות, שכן לתובעים זכות חוזית כמו גם זכות מעין קניינית, ותקופת ההתיישנות החלה מהמועד בו הנתבעים הפרו את חובת הנאמנות שלהם - במקרה זה, בשנת 2013 כאשר הנתבעים הכחישו את בעלותם של התובעים בחלקה. השופטת דחתה גם את טענת הנתבעים לשיהוי מהותי, וציינה כי התובעים לא ויתרו על זכויותיהם, והשיהוי נגרם בשל סכסוך משפחתי בנוגע למקרקעין. לגופו של עניין, קבע השופט כי התובעים עמדו בנטל ההוכחה הגבוה הנדרש בתביעה נגד עיזבון. השופטת קיבלה את גרסת התובעים לאירועים ודחתה את טענות הנתבעים. נמצא כי המנוח מוחמד אכן מכר את חלקת האדמה לתובעים, שכן המתנה לאשתו הייתה עבור חלקת אדמה אחרת. עוד קבעה השופטת כי הסכומים הנקובים בהסכם המכר היו סבירים, וכי ההסכם אותנטי. לפיכך הוכרזו התובעים כבעלים החוקיים של הקרקע שבמחלוקת, והנתבעים חויבו לשתף פעולה ברישום המקרקעין על שם התובעים. עוד קבעה השופטת כי התובעים מוכנים לשלם עבור כל הפרש בשטח הקרקע, ונתנה לצדדים 60 יום להסכים על זהות שתי החלקות שיימסרו לתובעים. אם הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה, מודד שמונה על ידי בית המשפט יזהה ויסמן את הקרקע שנרכשה.