ת"צ 47395-11-10

תקציר

פסק הדין מאשר תביעה ייצוגית נגד דרך ארץ, החברה המפעילה את כביש 6 בישראל, בשל גביית אגרה מופרזת. המבקשים טענו כי דרך ארץ גבתה מהמשתמשים סכומים שלא הייתה זכאית להם, בניגוד לתנאי חוזה הזיכיון שלה, בגין נסיעות שבוצעו בכביש האגרה. טעינת היתר התרחשה בשל שתי פרקטיקות: פריקה אקטיבית של נהיגה רציפה וטעינה כפולה עבור אותה נסיעה, המשפיעה על כל מי שנסע בכביש 6 עם תג חיוב מבוטל (המכונה פסקל) ברכבו. תג זה נועד להקל על תשלומי האגרה אך עשוי לגרור חיובים נוספים אם נעשה בו שימוש לאחר הביטול או ברכב אחר. בית המשפט מצא צדק בטענות המבקשים, והכיר בכך שהתנהלותה של דרך ארץ הביאה לגביית יתר שלא כדין. על פי פסק הדין, הגנת החברה, שהאשימה את המשתמשים בשימוש לרעה במכשיר פסקל, לא הצדיקה את טעינת היתר. השופט הדגיש כי למנויים לא נמסר במפורש על ההשלכות של המשך השימוש בפסקל לאחר הביטול. החוק אינו מתיר לחברה לגבות סכומים העולים על אלה שנקבעו בהסכם הזיכיון שלה. השופט התייחס גם לחובת מיצוי ההליכים המנהליים בטרם תפנה לבית המשפט, החלה על מקרה זה בשל חוק כביש אגרה. עם זאת, השופט קבע כי הנסיבות חריגות, ולכן התביעה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר לפתרון הסכסוך. למבקשים נמצאה עילת תביעה והם אושרו כנציגי הקבוצה. חברת דרך ארץ חויבה להשיב את הסכומים שנגבו ביתר ללקוחות שרכבם בוטל פסקל מיום 25.11.03 ואילך. כמו כן נדרשה החברה לפרסם הודעה על ההחלטה ולשלם למבקשים הוצאות בגין שלב השימוע, בסך 10,000 ₪. המשפט נקבע ל-25 באוקטובר 2012.